ניסוח מסמכים משפטיים

 

מרצה: עו"ד אהרון שפרבר

 

 

הציון בקורס יורכב משני מרכיבים:

70% - בחינה סופית

30% - 3 בחנים

המועד הראשון יהיה ב 21.12.09 בשעה 16:00- 16:30

המועד השני יהיה ב 15.3.10 בשעה 16:00- 16:30

המועד השלישי יהיה ב 31.5.10 בשעה 16:00 – 16:00

סמסטר א – 201 סמסטר ב – 301.

 

הסכם שיווק: בהמשך אנו עושים ניתוח של הסכם שיווק לדוגמא (דף מספר 1 בחוברת), מה צריך להיות בכל הסכם מסחרי.

• אפשר לכתוב כותרת של הסכם במילים : הסכם או חוזה , אבל אם רוצים לפרט במה מדובר עדיף לרשום את השם שיעיד על מהותו של ההסכם.

• צריך לכתוב את המקום ואת המועד של כריתת החוזה .

  • למקום יש נפקות מכיוון שלעיתים הוא קובע את הסמכות המקומית.

  • לזמן יש נפקות בהיבטים של מיסוי.

• לאחר מכן עוברים להצגת הצדדים (רב צדדים או שתי צדדים) – צורת הניסוח צריך להיות "בין לבין" (אם יש רבים אז "ולבין ולבין").

  • לגבי כל מתקשר צריך לציין 3 דברים:

1. שם מלא – אן זה תאגיד אז שם מלא של תאגיד.

2. מספר זיהוי:

   1. אדם – מספר ת"ז, מספר דרכון.

3. תאגיד :

   1. חברה פרטית: מספר הזיהוי שלה הוא בעל 9 ספרות (ח"פ)

   2. חברה ציבורית: מספר הזיהוי שלה הוא בעל 9 ספרות (ח"צ).

   3. שותפות – ש"ר

   4. עמותה רשומה

   5. אגודה שיתופית

4. תאגיד סטטוטורי – הוקם מטעם החוק, למשל מגן דוד אדום, רשות השידור, רשויות מקומיות .

    

   אם לגוף אין מספר זיהוי , אזי אין לו אישיות משפטית

   על סמך אותה כתובת שרשומה במבוא להסכם הם ישלחו את כל ההודעות, ולכן הכתבות הזאת חשובה.

    

1. 1. מבוא להסכם:

2. תמיד מנוסח במילים "הואיל" , אחרי ה "הואיל" יופיע בגוף ההסכם "לפיכך".

3. המבוא כולל:

   1. מי הצדדיים המתקשרים בהסכם.

   2. על מה ולמה נכרת ההסכם/ מהו נושא ההסכם.

      1. אם המבוא מכיל הצגה כללית של הצדדים ואת סיבת ההסכם , אזי מילאת את ייעודו של ההסכם (ישנם הסכמים שניתן לסיים מהר, מה שמשנה זה התוכן וצורת ההבהרה).

   3. לעיתים ישנה הפנייה לנספח מכיוון שישנם דברים שניתנים לשינוי ובכדי לא לשנות את ההסכם כל פעם מחדש , מפנים לנספח שאותו קל יותר לשנות.

   4. המבוא מסתיים במילים : "לפיכך הוסכם בין הצדדים..."

       

4. גוף ההסכם:

   1. מתחיל לאחר המילה "לפיכך הותנה, הוצהר והוסכם בין הצדדים...."

   2. המבוא להסכם כולל כל מיני הצהרות לגבי זהות ומטרת ההתקשרות במידה ולא היה מופיע סעיף האומר : "המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד..." כל מה שנאמר לפני לא מחייב.

      כדי למנוע טענה שכל מה שהיה קודם אינו חלק נפרד יש לציין שהמבוא מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

   3. לכל סעיף בהסכם יש כותרת , בנושא של כותרת בהסכמים יש בעיתיות. הכותרות מובאות לצורך נוחיות והתמצאות וחשוב לציין שאין להשתמש בהם לצורכי פרשנות של החוזה.

       

5. 2. תקופת ההסכם:

   1. תאריך תחילה ותאריך סיום (אורך התקופה) – הסכם צריך לדעת לאיזו תקופה :

      1. "החל מ..." תאריך ההסכם לא אומר שהוא מתחיל מאותו יום ולכן צריך לציין מאיזה יום מתחיל החוזה, אין מבעיה לכתוב שהוא מתחיל מרגע חתימת החוזה.

      2. תקופת הסיום – צריך לכתוב: "עד ליום.." בכדי לסגור את כל הפינות.

          

6. אופציה: אי אפשר לעשות הסכם מבלי להתייחס לתקופת האופציה.

1. ניסוח אופציה מחייב את קביעת התקופה של האופציה, סוג האופציה ותקופת ההודעה המוקדמת:

   • ניתן לקבוע אופציה שתהיה מתחדשת מאליה עם תנאי מפסיק – במידה וקובעים תנאי מפסיק אז צריך לקבוע מהו התנאי ולקבוע פרק זמן של הודעה מראש.

   • דרך נוספת היא הודעה על חידוש אופציה : " הסכם זה יוארך אם הודיע צד למשנהו על רצון להאריך את ההסכם טרם סיום ההסכם.

   • ישנם מקרים שבהם בתקופת האופציה משתנים דברים ולכן צריך לציין זאת. לדוגמא : "ההסכם התחדש אם הצדדים עמדו בתנאים".

      

1. 7. תמורה:על מנת למנוע ויכוחים בעתיד מציניים אם זה כולל מע"מ או לא. כאן מדובר בשיווק מקובל לדבר על הנחות. צריך לציין האם המפיץ חייב בהנחהאשר הוא נותן ללקוחות.

   • צריך לדבר על הוצאות נוספות על מנת למנוע טענות בעתיד. לדוגמא: אם המפיץ הוציא הוצאות פרסום וכו' . ולכן צריך לציין שזאת תמורה סופית וכוללת.

 

1. 9. איסור תחרות ושמירת סודיות - היום מקובל בכל הסכם מסחרי לכלול הוראות שנוגעות גם לאיסור תחרות וגם לשמירת סודיות:

   • באיסור תחרות מקובל לנסח איסור תחרות ביחס לשני מצבים:

     1. תחרות בזמן ההסכם.

     2. תחרות לאחר תום ההסכם – בד"כ לתקופה מסוימת גם בתום ההסכם (היום מקובל לדבר על תקופות שבין 6 חודשים לשנתיים).חשוב לזכור שצריך לתחום את התקופה ולא לרשום שאיסור התחרות היא לתקופה בלתי מוגבלת מכיוון שאם התקופה לא תהיה סבירה אז זה יתבטל בבית המשפט.

   • בשמירת הסודיות – מקובל שהנושא של שמירת סודיות יהיה לתמיד (לנצח), מכיוון שאין לזה שום קשר לחופש העיסוק.

      

     *. מקובל שהצדדים חותמים על אי תחרות טוטאלית.

      

   1. מקובל שקובעים תניות שבמידה ועוברים עליהם אז זאת תהיה הפרה עיקרית של ההסכם (ראה עמוד 4 – 9.2).

      1. ישנה אפשרות לרשום ס' בסוף כל הסעיפים ושם לקבוע שסעיפים מסוימים הם הפרה יסודית של ההסכם.

      2. אפשרות נוספת היא לרשום בסוף הס' שהפרתו היא הפרה יסודית.

*. המרצה אומר ששתי הדרכים מקובלות: בסוף ההסכם או בסוף הסעיף הספציפי.

1. 10. ביטוח – הס' הזה מחייב את המפיץ לבטח את הדברים שלו. לדעת המרצה זה סעיף חשוב שחייב להיות בכל חוזה (כי אם מדובר בציוד בסכום עתק משהו יכול לקרות לו). כל הסכם מסחרי לדעתו חייב לכלול סעיף של ביטוח.

    

2. 11. בטחונות (בטוחות/ ערבויות) – מה הביטחונות שכל צד מחזיק בהסכם, איך הוא יכול להיות בטוח שההסכם הזה יכובד ולא יופר.

    

   1. ישנה בעיה בתחום הבטחונות – אין גבול לביטחונות ובמקרה כזה ההסכם יכול להגיע לפיצוץ, מכיוון שצד מסוים אינו יכול לעמוד בביטחונות. התפקיד של עורך הדין הוא למצוא איזון. מצד אחד לבטח את הלקוח שלך ומצד שני לא לפוצץ את העסקה.

   2. מאוד מקובל בהסכמים כאלה שיש שטר ביטחון – שטר ביטחון פירושו שהצדדים חותמים על שטר חוב בסכום מסוים כאשר צריך להוסיף ערבים (אנשים חיצוניים שקשורים באותו צד וגם הם חותמים שטר החוב), צריך לבדוק את הערבים (אם הם קרובים לאותו צד ...) ולבדוק את הנכסים שלהם, השתכרות וכו'.

      • היתרון בשטר חוב כזה הוא שאם ההסכם מופר אז אפשר להגיש את שטר החוב הזה ישר להוצאה לפועל (לא דרך בית משפט).

      • בנוסף חשוב ששטר החוב יהיה עם סכום מוגבל ולפקודת מי הוא.

      • מקובל לנסח בסוף ההסכם או בנספח – כתב ערבות עם הערבים להסכם, כאשר הערבים לא מוגבלים בסכום (כלומר הערבים ערבים לכל ההסכם, מעין ביטחון על ביטחון – גם שטר חוב וגם ערבים על כל ההסכם). אם לא תהיה התייחסות לביטחונות בסוף ההסכם זוהי פאשלה. לגבי גובה הבטחונות וסוג הבטחונות זה כבר תלוי בצדדים.

         

3. 12. הצדדים ומעמדם – ישנם כמה מישורים שבהם יש לסעיף הזה השפעה :

   1. במישור הראשון -לסעיף הזה יש משמעות בעניין דיני העבודה. אם אתה עובד אז יש לך תנאים מסוימים וכו'. מאוד חשוב להבהיר אם יש יחסי עובד מעביד או אין, אם יש יחסי עובד מעביד אז יש תנאים סוציאליים, והמעביד רשאי לנקות וכו'.

   2. במישור השני – יש לסעיף משמעות בעניין דיני השליחות, מכיוון שאם הוא השליח שלו אז הוא חב על מעשים שלו וכו'.

       

4. 13. סיום ההסכם – סעיף סיום ההסכם חייב להיות הסעיף המפורט ביותר בהסכם, עורך הדין צריך לחשוב על כל בעיה שיכולה להתעורר בסיום ההסכם בין הצדדים: מה קורה אם נותר מלאי, מה קורה עם כספים שלא הגיעו וכו'.

5. 14. בוררות – במהלך חיים של הסכם לפעמים ישנם מחלוקות וסכסוכים. הפתרון הרגיל הוא לפנות לבית משפט אבל בבית המשפט ההליך הוא ארוך ובעולם המסחר הוא יכול להמית את ההסכם, מכיוון שצריך הכרעה מהירה.

• פתרונות אלטרנטיביים:

  1. גישור – ניפגש עם מגשר ומנסה לפתור את הבעיה – אבל התהליך של גישור הוא הליך וולונטרי ולא מחייב ומכאן הבעייתיות שבו.

  2. בוררות – הכניסה לבוררות היא בהסכמה, אבל ברגע שנכנסת זה מחייב. לכאורה זה נשמע נהדר, הבעייתיות של בוררות היא שאי אפשר לערער על פסק בוררות (עד לאחרונה והיום ע"פ תיקון חדש בחוק הבוררות ישנה אפשרות לערער אבל צריך מראש להסכים לכך). היתרון בנושא של בוררות הוא הזמן, לפסק הבורר יש תוקף מחייב מבחינה משפטית, בבוררות אתה יכול לבחור את זהותו של הבורר או שאתה קובע מי יבחר את הבורר, בבוררות מקובל לשחרר את הבורר מהדין המהותי והפרוצדוראלי כדי שהתהליך יהיה מהיר וענייני.

      

• 15. פיגורים- לצערנו יש בעיה גדולה מאוד בנושא של אי עמידה בזמנים, כל הסכם מסחרי חייב לקבוע הוראות מה קורה אם לא עומדים בזמנים. המטרה היא לקבוע הוראות שלא יהיה כדאי שלא לעמוד בזמנים.

  • בהסכם שלנו יצרו ריבית פיגורים מקסימאלית (ריבית פיגורים בשיעור שנהוג בבנק ישראל על חריגות בחשבון עו"ש דביטורי).

  • הרעיון הוא לקבוע סנקציה מספיק חריפה שיהיה כדאי לא להפר את ההסכם, מכיוון שהצד השני מסתמך על הזמנים. כמובן שלא כדאי לקבוע ריבית מטורפת מכיוון שזה אסור ולא חוקי.

 

• 16. תנאים כלליים - הסעיף הזה קוראים לו סעיף סל, כל הדברים שהצדדים רוצים ואין לו מקום בשאר הסעיפים. פה שמים כל מה שהצדדים רוצים.

   

• ניסוח ההסכם מסתיים כך : "ולראיה באו הצדדים על החתום במועד ובמקום האמורים לעיל: המפיץ / החברה.

   

• בנוסף המרצה ממליץ להחתים את הצדדים על כל דף ודף כדי שלא יצלמו את ההסכם וישנו אותו (היום יש מצלמות , סורקים וכו'), אם ההסכם ארוך אז מחתימים בשיטת המניפה. שלא יעלו טענות שחלק מההסכם יוחלף.

 

 

 

כתב טענות

כתב טענות כולל 3 פרטים :

1. תשתית עובדתית – לכתוב את העובדות.

2. הטיעון המשפטי – לציין את כל הטענות.

3. הסעד המבוקש.

8 כללים עיקרים המתייחסים לתוכן כתב הטענות, איך מנסחים כתב טענות?

1. כתב טענות יפרש עובדות מהותיות בלבד ולא ראיות – כתב זה בנוי כשהוא מכיל אך ורק את תשתית העובדות המהותיות בלבד שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, כתב הטענות אינו מכיל את מכלול הראיות והדרכים הבאים להוכיח את אותן עובדות.

2. חובת צירוף מסמכים מהותיים – על בעל הדין לרשום בכתב זה או ברשימה מצורפת אליו מהם המסמכים המהותיים שעליהם הוא מסתמך ולצרפם לכתב הטענות. ישנה אפשרות לצרף רשימה בסוף כתב הטענות רשימה נפרדת אך קשורה לכתב הטענות ששם היא מכילה את אותן מסמכים מהותיים.

3. טענה מפתיעה – כתב טענות צריך לכלול כל טענה שיש בה כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד או לעורר שאלות עובדתיות שאינן עולות מתוך כתבי הטענות הקודמים. דהיינו אין הפתעות במשפט אזרחי.

4. טענה המצריכה פרטים – משלימה את הטענה המפתיעה – כל מקום שבעל דין טוען טענה המצריכה פרטים הוא חייב לפרט את הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות. לדוג' אם הוא טוען למצג שווא, תרמית, שיהוי. כל טענה כזאת מצריכה פרטים, הוא חייב לפרט.

5. אין לטעון טענות עובדתיות חלופיות – אסור לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות. אלא אם כן הטוען מצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו. יחד עם זאת אין מניעה שבעל דין יטען טענות משפטיות חלופיות. לדוג' לא לקחתי הלוואה, אבל אם לקחתי אז החזרתי. צריך לזכור שבעילות תביעה אתה יכול לטעון לכמה חלופיות.לדוג' עילת בחוזים או לחלופין בנזיקין .

6. אין חובה לציין הוראות דין בכתב הטענות – בעל דין אינו חייב לציין הוראות של חקיקה שבכוונתו להסתמך עליהם.

   1. חריג – אם הועלתה טענה של הפרת חובה חקוקה אז חובה לציין את החיקוק אשר הפרתה מהווה עילה לתובענה.

7. טענות שאין צורך לפרשן בכתב הטענות, לכלל זה יש תת כללים:

   1. אין בעל דין חייב לטעון בכתב הטענות שתנאי מוקדם פלוני הדרוש לעניינו התקיים.

   2. לעומת זאת, בעל דין שמעוניין לטעון שתנאי מוקדן לא התקיים, חייב לעלות טענה זו במפורש בכתב הטענות שלו. כי אם הוא לא יעלה את הטענה הזאת במפורש, אז משמע הוא שכל התנאים המוקדמים הדרושים לעניינינו התקיימו. לדוג' תנאי מתלה בחוזים.

   3. בעל דין אינו חייב לטעון בכתב הטענות שלו עניין עובדתי שקיימת חזקה מן הדין שהוא לטובתו או שחובת הראייה לגביו היא על בעל הדין שכנגד. אלא אם כן אותו עניין הוכחש במפורש. לדוג' בראיות יש חזקת יצרן.

8. טענות שניתן לטעון אותם בחזקת עובדה ואין צורך לפרט אותן – ישנם 3 כללי משנה:

   1. הטוען שנמסרה הודעה לאדם על עניין מסוים והטענה היא מהותית במשפט. לדוג' הודעה על ביטול חוזה. די למי שטוען אותה שיטען אותה כעובדה. אולם אם ההודעה ניתנה בכתב אז צריך לציין את זה בכתב הטענות ולצרף את ההודעה.

   2. מי שטוען לדברים שבליבו של אדם. לדוג' כוונת מרמה, ידיעה וכו'. והטענה היא מהותית במשפט די לטוען שיטען אותה בחזקת עובדה. ואין צורך לפרט את הנסיבות שמהן ניתן להסיקה.

   3. אם ניתן להסיק על קיום חוזה או קשר בין בעלי הדין מתוך סדרה של מכתבים, שיחות או נסיבות אחרות. די לו לטוען שיטען את קיים החוזה או הקשר בחזקת עובדה בהסתמך על המכתבים, השיחות או הנסיבות הכלליות מבלי לפרטן.

 

כתבי טענות המוגשים לבית המשפט:

• הכותרת – "בבית משפט השלום..." צד ימין למעלה יכלול את בית המשפט המוסמך עניינית (לדוג' השלום) ושורה מתחת בצד ימין לכתוב איזה בית משפט מוסמך מקומית לדון בתובענה (לדוג' רמלה).

• צד שמאל של הכותרת- רושמים את סוג ההליך =ת"א (תיק אזרחי) ומספר.

• למטה בצד ימין – "התובע/ת" – בפרטי התובע צריך לציין מספר דברים:

  1. שם מלא

  2. ת"ז

  3. כתובת

  4. טלפון

  5. כתובת שאליה יומצאו כל כתבי בית הדין – המען יכול להיות אחד משלושה:

     1. במידה והתובע מבקש לייצג את עצמו (כלומר, הוא טוען לעצמו) – מענו יהיה כתובת פרטית של התובע

     2. במידה והוא מיוצג ע"י עורך דין – יש לציין את כתובת המשרד של עורך הדין ואז צריך לציין את שמו של עורך הדין שמייצג אותו.

     3. אפשרות נדירה – כמען להמצאת כתבי בית דין יצוין שם של מיופה כוח ("מורשה לקבלת כתבי בית דין").

• המילה – "נגד" תהיה בין התובע לנתבע.

• למטה בצד ימין לאחר שציינת את התובע אז אתה מציין את הנתבע. הבעיה בנתבע זה שאתה לא תמיד יודע את ת"ז של הנתבע ואת כותבתו. המרצה אומר שישנם חוקרים פרטיים לאתר את הכתובת ואת תעודת הזהות .

• מהות התביעה – כלומר מהי מהות התביעה, רוב התביעות הם תביעות כספיות אבל ישנם עם תביעות לסילוק יד, פס"ד הצהרתי.

• סכום התביעה – אם מדובר בתביעה כספית אז צריך לציין את סכום התביעה. מסכום התביעה נגזרת אגרת בית המשפט (2.5% מסכום התביעה- זה משולם בשני חלקים (אם לא מדובר בתביעה כספית אז זה בתשלום אחד) בחלק הראשון חצי אגרה משולמת ברגע הגשת התביעה, המחצית השנייה משולמת במהלך המשפט, עד 20 יום לפני שדנים בישיבת ההוכחות) בשאר התביעות ישנו מחיר קבוע לכל סעד שאתה רוצה.

• הכותרת מסתיימת במילים "כתב תביעה":

הצגת הצדדים:ישנה חובה להציג את הצדדים בצורה מקוצרת,כאשר אם מדובר בבעל דין שהוא תאגיד/קטין חייבים לציין זאת במפורש.

תשתית עובדתית:תשתית זו כוללת את הסיפור מרגע ההתקשרות ועד תחילת העוולה והגשת התביעה,יש להכניס את הפרטים הרלוונטיים מרגע ההתקשרות ועד להפרה.יש כמובן להסתמך על מסמכים שונים בכול טענה של התובעים ולצרף אותו כמספר/אות.וזהו חיוב מתקנות סד"א צירוף מסכים רלוונטיים לכתב התביעה-כגון' חוזה,קבלות,חשבוניות...

התשתית מסתיימת ע"י הסבר לבימ"ש שקצו כול הקיצים עם הנתבעים שכול פנייה אליהם העלתה חרס,זהו סיום שיראה לבימ"ש על התראות שונות לנתבעים לפני הגשת כתב טענות.

טיעונים משפטיים/עילת התביעה:אלו אותם עילות אשר התובעים מסתמכים כגון' הפרת חוזה (יש להראות בקצרה הצעה וקיבול ע"מ להוכיח שבכלל יש חוזה).

סמכות מקומית ועניינית:ישנה חובה להראות במפורש שיש לבימ"ש הנוכחי סמכות עניינית ומקומית:

• סמכות מקומית:ישנם חמשת עילות לסמכות מקומית אלו שניים מהם:מיקום היווצרות העסקה,ומיקום מגורי הנתבעים וכו'...
• סמכות עניינית:בימ"ש שאליו ניתן להגיש את התביעה מכוח סמכותו העניינית כגון' סכום תביעה,ועילת התביעה.

סעד התביעה:יש חובה לציין את סעד התביעה:סעד כספי (הפופולארי),ביטול חוזה,קיום חוזה,פס"ד דקלרטיבי וכו'..

סעד שנתבע אין בטוחה שהתובע יקבלו,אך שסעד שלא נתבע התובע לא יקבלו.

בנוסף ישנן 4 סעדי משנה שהשם הכולל שלהן זה סעד כללי-בימ"ש מוסמך ליתן סעדים אלו ו/או חלקם גם מבלי שהתובע לא ציין זאת במפורש בכתב הטענות,הדבר תלוי בשק"ד בימ"ש,ואלו הן:

1. הפרשי הצמדה

2. ריבית                                     ניתן להוסיף בכתב התביעה אך אין חובה!

3. שכ"ט עו"ד

4. הוצאות משפט

   בסוף כתב התביעה יש לחתום שם,אם הוא טוען לעצמו אזי שהוא חותם בעצמו,אך אם הוא מיוצג ע"י ב"כ אזי שב"כ חותם עם מס' רישיון עו"ד (מס' זה רושמים פעם אחת סה"כ בכתב התביעה) ומציין ב"כ התובע.

    

    

   כתב הגנה

    

   ניסוחו יותר פשוט יחסית לכתיבת כתב תביעה משום שישנה התייחסות ספציפית לכול טענה וטענה ו/או כולם יחדיו.

   ישנה ציפייה להתייחסות לכול סעיף וסעיף האם הנתבע מודה בסעיף או מכחיש אותו,למעשה ניתן להכחיש כול סעיף וסעיף בכתב התביעה אך זוהי אסטרטגיה שאינה טובה ועדיף להכחיש משני נימוקים:

   כאשר יש מחלוקת על עניין מסוים ומקרה שני הוא הכחשה על עניין מסוים כאשר מאחורי ההכחשה ישנה אסטרטגיה שיהיה לתובע קושי לערער על ההכחשה.

   במסגרת כתב זה יש להתייחס לסעיפי כתב התביעה מה מתוכן הנתבע מודה ומה מתוכן הנתבע מכחיש,ישנם שני כללים בניסוח כתב הגנה:

1. הכחשה מפורשת-הגדרתה המשפטית         לא די בהכחשה כללית אלא חובה על בעל הדין לדון במפורש במסגרת כתב הגנתו בכול טענה עובדתית שהוא אינו מודה באמיתותה,דהיינו לעבור טענה וענה ולהתייחס אליה.

2. הכחשה מלאה-הגדרתה המשפטית         בעל דין שמכחיש בכתב הגנתו הרי שהוא אינו יעשה זאת על דרך ההתחמקות אלא ישנה חובה להשיב לגופו של עניין-דהיינו אין התחמקות אלא תשובה לגופו של עניין,למשל אם ישנה טענה שהנתבע קיבל סכום כסף מסוים לא די שהוא יכחיש קבלת אותו סכום אלא הוא צריך שהוא יכחיש כי קיבל את כול הסכום ו/או חלק ממנו ו/או שיציין כמה הוא קיבל.

   במידה ובעל דין מודה אזי אין מחלקות,הבעייתיות מתעוררת כאשר בעל דין שותק ולא מתייחס לטענה בכתב התביעה,ומבחינה ניסוחית טענה עובדתית שנטענה בכתב התביעה ולא הוכחשה בכתב הטענה,יראו אותה כטענה שהנתבע מודה לגביה-"אי הכחשה כמוה כהודאה".

    

   לכלל ההכחשה המלאה ישנם שלושה חריגים:

1. אם הטענה בכתב התביעה היא נגד פסול דין אזי לא יראו טענה שלא הוכחשה ע"י פסול הדין כשתיקה של פסול הדין דהיינו רק אם לא הכחיש/מודה פסול הדין אזי שכלל השתיקה לא תופס.

2. עניין שיעור דמי הנזק-אם מדובר בגובה הנזק תמיד יראו את זה כשנוי במחלוקת דהיינו אין צורך להכחיש בגובה דמי הנזק,כול עוד הנתבע לא הודה מפורשות בגובה הנזק יראו את הגובה הנזק כשנוי במחלוקת.

3. שק"ד בימ"ש-בימ"ש רשאי בכול זאת לדרוש מהתובע להוכיח טענה עובדתית שלא הוכחשה על ידיו.

   אם בעל דין לא מגיש כתב הגנה לאחר שהומצא לו כדין אזי יראו אותו כמסכים לתביעה אזי שינתן לו פס"ד בהיעדר/במעמד צד אחד.

   הכותרת של כתב ההגנה היא אותה כותרת כמו כתב התביעה ההבדל היחיד הוא שלנתבעים יש מען להמצאת כתבי בי-דין,דהיינו לנתבעים ברוב המקרים יש עו"ד מייצג אותם.בכותרת אין צורך לציין סכום תביעה משום שזה מצויין כבר בכתב התביעה.

   בסוף כתב ההגנה אין צורך לדרוש את הסעד הכללי,בנוסף ישנה חובה לציין לבימ"ש שעל סמך כתב ההגנה וההכחשות האמורות בו יש לדחות על הסף את כתב התביעה שהוגש נגד הנתבע.

   לחתום אם ע"י הטוען לעצמו או עו"ד המייצג אותו ע"י מען להמצאה ומס' רישיון.

    

    

   כתב תשובה

    

   ברוב התביעות אין כתב תשובה,אין צורך להגיש כתב תשובה כלומר אם התובע רוצה לומר שכול מה שנאמר בכתב ההגנה מוכחש על ידיו (לא טעיתי) הוא אינו חייב להגיש כתב תשובה,ויראו את כול העובדות שהוגשו בכתב ההגנה כמוכחשות על ידיו,דהיינו הכלל לגבי כתב הגנה הוא הפוך בכתב תשובה דהיינו שכול מה שלא הוכחש בכתב ההגנה רואים אותו כמודה לגביו,אך בכתב תשובה אין צורך להכחיש את מה שנכתב בכתב ההגנה משום שזה מובן מאליו,וברורים.

   כתב תשובה יוגש רק במצב שבו הנתבע במסגרת ההגנה העלה טענות שהתובע לא התייחס להם בכתב התביעה ו/או לא צפה אותם,בכזה מקרה המענה לאותן טענות אלו יהיה בכתב התביעה.כי הרי בכתיבת כתב התביעה לא עומד בפני הכותב שום דבר מעבר לעובדות המקרה לעומת כתב ההגנה ששם יש כתב טענות שניתן ללמוד ממנו את כתיבת כתב ההגנה.

    

    

   הסכם מכר דירה

   המבוא :

• קודם כל הכותרת צריכה לכלול על מה ההסכם – הסכם מכר דירה.

• שנערך ונחתם – לציין מקום וזמן.

• צדדים – בין לבין.

• צריך לציין מה הזכויות המשפטיות של המוכרים – ולכן - ההואיל הראשון שבהסכם מפרט את הזכויות של המוכרים ואת הפרטים של הדירה.

  • לאחר הצהרה על זכויות החזקה – צריך שיהיה זיהוי מוחלט של הנכס כגון: גודל, מיקום, מה צמוד לדירה, כתובת וכו'. כלומר, צריך ללכת לפנקסים ולהוציא את הפרטים.

  • פנקסים:

    • פנקס שטרות – כל מה שלא הוסדר (דבר שעבר מהעולם).

    • פנקס הזכויות – לגבי כל מגרש יש רישום שבנוי לפי גוש וחלקה שרשום בטאבו.

    • פנקס הבתים המשותפים – אם על החלקה יש בית משותף וניתןם צו לרישום בית משותף, אז היא נמחקת מפנקס הזכויות והיא עוברת לפנקס הבתים המשותפים.

  • חשוב לצרף להסכם נוסח טאבו.

  • והואיל השני – חשוב לדעת כי על הדירה אין זכויות לצדדים שלישיים (חוב, משכנתא, עיקול וכו') .

    • ולכן חשוב שהמוכר יצהיר שאין חוב לצד ג' למעט משכנתא אם קיימת,

    • בנוסף הוא צריך לציין את גובה המשכנתא במידה וקיימת.

    • מוציאים אישור עדכני לגבי הסכום של השעבוד.

  • והואיל השלישי – המוכרים מצהירים שאין שום צווים מנהליים על הדירה.

  • והואיל הרביעי – המוכרים מצהירים כי הדירה נבנתה עפ"י היתר בנייה כדין. זה חשוב כי יש אנשים שבונים ללא היתר ואז יש בעיות לקונים.

  • והואיל החמישי – המוכרים ידרשו כי הקונים יצהירו כי הם בדקו את הדירה מבחינה משפטית ותכנונית והם לא יבואו בעתיד בטענות על הממכר – ולכן הקונים מחויבים לבדוק גם בטאבו וגם בוועדה המקומית לתכנון ובניה.

  • והואיל השישי והשביעי- הקונים והמוכרים מצהירים על מהות ההתקשרות שבמקרה שלנו הוא הסכם מכר דירה (הסכם רכישת דירה).

לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

 

• העסקה – מפרטים את מהות העסקה ומי מוכר למי.

• התמורה - סעיף התמורה- היום חזרו לשקל ולא משלמים לפי דולר – ס' הכולל תמורה כוללת כולל הבייטים של מיסוי.

• מנגנון התשלומים - סכום ראשון הינו בחתימה (מועד חתימת ההסכם), הסכום צריך שיהא משמעותי מאחר ובמידה ויתחרט יהיה איפה לגבות את הפיצויים המוסכמים. המקובל הינו כי הפיצויים המוסכמים הינם לפחות 10% מסכום העסקה כולה.

במידה וחותם על הערת אזהרה החשש הינו כי הוא יתן צ'ק והצ'ק יכול לחזור ולכן או שיתן צ'ק בנקאי או שאתה תחזיק את מסמכי הערת אזהרה כבא כוח והתחייבות שאתה מוסר אותה כאשר הצ'ק נפדה.

הערת אזהרה מונעת עסקאות סותרות והיא מראה שהיתה התחייבות לעשות עסקה בנכס וכן שאם חלילה למוכר יהיו מעקלים אזי הנכס יהיה מוגן מפאת הערת אזהרה ולכן כבא כח קונה אתה צריך להקפיד על הערת אזהרה.

בחלק מהעסקאות יש כמה תשלומים ובחלק מהעסקאות יש רק תשלום אחד וזה בזה.

יש לדאוג תמיד שהתשלום הסופי יהיה גם הוא תשלום משמעותי וזאת על מנת לדאוג שהמוכר ימציא את כל האישורים על מנת שיהיה לו תמריץ להוציא את כל האישורים לצורך העברת הנכס בטאבו.

התשלום האחרון חייב תמיד להיות בהמחאה בנקאית מאחר ותמורת התשלום האחרון אתה נותן לקונה את המפתח לדירה.

הרעיון הוא שלא יהיה פה משהו אשר יכול לחזור ואז תהיה בעיה לפנות את הקונה וצריך לפנות לביהמ"ש.

 

 

ברגע שיש משכנתא זה לא נורא, בתור בא כוח הקונים אתה רוצה להבטיח שהמשכנתא תסולק ולכן תתן הוראה בהסכם שמתשלום יהיה כמה שיותר מוקדם למשכנתא ותסולק המשכנתא ואז הבנק יסיר את המשכנתא, הבנק נותן מכתב כוונות אשר אומר כי כאשר ישלמו את המשכנא הוא מסיר את המשכנתא.

כל הסכום שהוא יתרת המשכנתא הוא יתן לבנק למשכנתאות ובכך המשכנתא תימחק.

לאחר שמורידים את המשכנתא אזי ישנה הערת אזהרה ולכן אין לקונה שום דאגה מאחר והוא מוגן.

הבנקים מחויבים תוך 7 ימים בו הוציאו את העיקול לבטל את הערת האזהרה אשר לטובת הבנק.

 

המוכר צריך להביא את כל האישורים הבאים לצורך העברה בטאבו:

1. אישור מעיריית אילת כי אין חובות מיסי ארנונה על הדירה עד ליום מסירת החזקה לרבות היטל השבחה עד ליום חתימת הסכם זה- אישור מהרשות המקומית שאין חובות, לרשויות המקומיות בישראל יש כלפי כל אדם חובות. יש לדרוש מהמוכר אישור מהעירייה שאין חובות כלפיה. היטל השבחה משולם לא לעירייה אלא לוועדה המקומית לתכנון ובניה אלא שאם אתה גר בעיר אין לך בעיה מאחר והוועדה מזדהה עם העירייה ולכן מי שנותן את האישור הינה העירייה. אם אתה גר במועצה מקומית או אזורית אזי צפה לטלטול מאחר וצריך ללכת לוועדה לתכנון ובניה המרחבית שגם לה אין חובות.
2. אישור ממס שבח, מס מכירה ומס רכוש כי שולמו החובות...- רשם המקרקעין לא יעביר את הדירה אם לא יקבל את מס השבח, מס מכירה ומס הרכוש. רוב החובות היום הינן מס שבח אולם בכל זאת יש לבדוק את שאר המסים ולהביא אישור על שלושת האפשרויות. רשם המקרקעין רוצה את הכל מקורי ולא צילומים.
3. אישור מועד הבית שאין חובות לתשלום.
4. ייפוי כוח בלתי חוזר אשר חתום על ידי המוכרים שעוה"ד שמייצג יוכל לחתום במקומם – החשש הוא שאני נותן את התשלום האחרון למוכר, אבל אם אני צריך משהו פתאום אז אני צריך אישור שלו . זאת כדי שלא יהיה מצב שלא יהיה מי שיחתום לי.
5. שטרי מכר חתומים ללשכת רישום מקרקעין לצורך העברת הזכויות על שם הקונים – צריך שטר מכר.
6. אישור מלשכת רישום מקרקעין בדבר ביטול המשכנתא הרובצת על הדירה – הקונה לא נותן את התשלום האחרון בלי האישור כי המשכנתא סולקה.

 

בעסקאות מהירות, לרוב בין העסקה לבין גמר העסקה יש חודש חודשיים וישנן עסקאות אשר הן לטווח הארוך.

מה קורה בעסקה מהירה? לרשויות המס לוקח הרבה זמן לעבוד ויוצא שחסרים חלק מהאישורים, לרשויות צריך לקחת בערך 3 חודשים להכין את הניירת מקסימום חצי שנה.

כל תקלה הכי קטנה מעכבת יותר את ביצוע העסקה מאחר ואפילו דף אחד שחסר יכול לקחת זמן רב וכן סיבות נוספות אשר גורמות לדחייה.

מה קורה אם חסר אישורים? בכזה מקרה יש להכניס הוראה שאומרת את הדבר הבא:

המוכר מוכן לתת מפתח אבל הוא רוצה את כל הכסף ומצד שני הקונה בא ואומר בצדק שהוא מוכן לתת את כל הכסף אולם הוא רוצה את כל האישורים.

מה שקורה הינו שהמוכר נותן את המפתח וקונה נותן את הכסף והיתרה אצל בא כוחו של הקונה כנאמן וכך מצאו הוראה פרקטית.

דבר נוסף, ברוב הדירות הקונים גם צריכים משכנתא ולכן הם מחתימים את המוכר על כך שישתף פעולה כי אם לא ישתף פעולה הקונה לא יקבל משכנתא מאחר ולקונה אין שום זכויות בדירה- זהו הס' הכי חשוב בהסכם וצריך להיות בו זהיר.

• הס' האחרון של התמורה מדבר על הדולר אבל כיום הוא לא רלבנטי מכיוון שהדולר נחלש.

 

 

ס' 4 - מסירת החזקה- בס' הזה שתי הצדדים מצהירים כי לא ידוע להם על כל פגם נסתר בדירה, והם מתחייבים למסור את החזקה בדירה במצבה כפי שהיא ביום חתימת ההסכם.

בנוסף צריך שתהא הוראה בהסכם אשר תקבע את המועד אשר תהיה מסירת החזקה, ניתן לקבוע יום מדויק וכן ניתן לקבוע עד ליום וזה בכפוף להודעה מוקדמת למוכרים שיתפנו מהדירה וזאת אם זו דירת מגורים של המוכר.

• המוכרים מתחייבים שהם יפרעו מכל החשבונות (חשמל, מים וכו') עד למועד העברת החזקה בדירה.

 

ס' 5 - העברת זכויות ורישומן- כמו שקובעים מועד חזקה יש לקבוע מועד להעברת זכויות ורישומן.

• המוכרים יעבירו את מלוא זכויות בדירה כשהיא נקייה מכל שיעבוד, עיקול, משכנתא , חוב, הפקעה וזכות אחרת של צד ג'.

• העברת המסמכים ע"י המוכרים (כל האישורים הנדרשים שדיברנו עליהם בהרצאה הקודמת) תהווה השלמת התחייבות המוכרים להעביר את הזכויות ע"ש הקונים.

• על מנת להבטיח את הקנייה של הקונים, המוכרים צריכים לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד בכדי להעביר את כל הזכויות במידה והמוכרים לא נמצאים מסיבה כל שהיא. כלומר, במעמד התשלום האחרון המוכרים נותנים את ייפוי הכוח הבלתי חוזר וככה בא כוחם יכול לחתום במקומם.

 

 

איך מועברת דירה בטאבו?

1. דבר ראשון - לשכת רישום המקרקעין רוצה שטר מכר. אם הדירה אצל המוכרים אז הם צריכים להמציא "שטר מכר", אם מה שיש למוכרים זוהי זכות חכירה אז הם צריכים "שטר העברת שכירות".

2. דבר שני – תשלום מיסים עירוניים. אישור רשות מקומית לטאבו+ אישור של הוועדה המקומית לתכנן ובנייה שאין חוב כלפיה (האישורים צריכים להיות בתוקף). העריה מאשרת שאתה לא חייב כלום לרשות המקומית.

3. דבר שלישי – תשלום מיסים ממשלתיים (למדינה). ישנם 4 מיסים בנושא של מקרקעין:

   1. מס שבח

   2. מס רכוש

   3. מס מכירה

   4. מס רכישה

      *. מס שבח,רכוש ומכירה – על המוכר.

      *. מס רכישה – על הקונה.

       

4. דבר רביעי- אם יש גם משכנתא – אז צריך גם שטר משכנתא.

 

ס' 6 - מיסים והוצאות- יש ארבעה סוגי מיסים בעסקה: 1. מס שבח 2. מס רכוש 3. מס מכירה 4. מס רכישה.

על מי מטילים מה?

מס רכוש- הינו על המוכר- רצו לעודד אנשים למכור מגרשים ולכן אמרו שכל עוד המגרש מוחזק ריק אזי יש לשלם עליו מס.

מס זה לא בוטל אלא אופס בראשון לראשון 2000 אולם אם היו חובות קודמים הם עדיין קיימים.

מס שבח- כמו מס הכנסה, אתה קנית מגרש לפני 10 שנים ושילמת 100,000$ והיום אתה מוכר במיליון שקלים ולכן עשית רווח. מס שבח מוטל על המוכר.

מס מכירה- על המוכר.

מס רכישה- הקונה.

 

יכולים להיות גם תשלומים שוטפים כגון ארנונה, מים, חשמל, גז, ועד בית וטלפון- עד מסירת החזקה המוכר צריך לשלם את הכל וממסירת החזקה הקונה צריך לשלם.

 

לוועדה המקומית לתכנון ובניה משלמים היטל השבחה- כל פעם שמשביחים לך את הקרקע, לדוג': היה לך מגרש שהיו לו 200% בניה, יכול להיות שהועדה המקומית תבוא ותיתן 500% בניה, זה שווה כסף.

היה מותר לך לבנות בית מגורים והם באים ואומרים שהם מוכנים לתת לך לבנות קניון.

היה לך שטח חקלאי ופתאום באים ואומרים כי הם מתירים לך לבנות 14 קומות.

הועדה המקומית אומרת לך "בוא נהיה שותפים" חצי חצי, חצי תרוויח וחצי תיתן לי.

אם במצב הנוכחי עלית שווה 5,000,000$ ועכשיו לאחר שהתירו לבנות עוד קומות שוויה עלה ל- 10,000,000$ ולכן 2,500,000$ הולכים להיטל השבחה.

 

• החלק הראשון בס' אומר כי כל התשלומים מרגע החזקה מוטלים על הקונה.

• אם אחד הצדדים שילם איזה שהוא תשלום שהצד השני צריך לשלם אז הוא יחזיר לו את התשלום תוך 7 ימים. ההשבה תבוצע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה

 

מי ישלם את היטל ההשבחה?

בתשלומי מיסים מראש עשינו חלוקה, כאשר הגענו לתשלומי רשות עשינו חלוקה וכאשר אנו מגיעים להיטל השבחה אנו בודקים ממעמד החתימה על החוזה: כאשר היטל ההשבחה היה עד המוכר אזי המוכר ישלם את היטל ההשבחה וכאשר היטל ההשבחה החל מהקונה אזי היטל ההשבחה הוא על הקונה.

 

ס' 7 - הפרת ההסכם- יש לרשום פיצוי מוסכם- אם חוזה כזה מופר כל צד יכול להיפגע בצורה משמעותית.

מקובל לתת תקופה מסוימת של חסד (14 יום) במידה והייתה הפרה בכדי לחזור למוטב.

לרוב בדירה יש לך יותר מאשר מציע אחד וכאשר אתה חותם על הסכם עם הקונה ואז כל הקונים האחרים הולכים ונוצר מצב שאם מבטל את העסקה המוכר נפגע.

גם כלפי הקונה יכולה להיות פגיעה, נאמר שהוא מכר את הדירה שלו על מנת לקנות את הדירה הנוכחית ועכשיו התבטלה העסקה.

המקובל היום בישראל כפיצוי מוסכם הינו 10% ממכירת הדירה (לכן צריך להקפיד שהתשלום הראשון יהיה לפחות 10%).

• לחלופין אם הקונים פרים את ההסכם אז צריך לבטל הסכם זה ולהחזיר לקונים את כל התשלומים ששולמו על ידם עד כה. ישנם כמה אופציות:

  • אכיפה.

  • פיצוי מוסכם.

  • ביטול והשבה.

     

• 7.1.3 המוכרים בבעיה פה- נתאר כי יש הפרת הסכם, לרוב הקונים מתחרטים על העסקה הצרה היא שהמוכר נתקע מאחר ויש לו הערת אזהרה על הדירה ולכן עוה"ד של המוכרים צריך להחתים את הקונה על ייפוי כוח אשר יאפשר לו לבטל את הערת האזהרה.

הרבה קונים מפחדים שיבטלו להם את הערת האזהרה לאחר ששילמו כסף.

 

שאר הס' הינם סעיפים סטנדרטים.

 

• במידה והמוכרים מפרים את ההסכם:

  • הקונים יכולים לתבוע :

    1. סעד של אכיפה

    2. ביצוע בעין

    3. ביטול והשבה וזכאים לפיצוי מוסכם בשיעור של 10%.

  • 7.3 - אומר שהקונים והמוכרים לא יעלו טענה שהפיצוי של 10% הוא לא מקובל. והם מאשרים שזה פיצוי מוסכם שהוא לדעתם סביר וריאלי.

  • 7.4 - במידה והמוכרים מאחרים במסירה צריך גם לבנות סעיף. ולכן אם למוכרים יש בעיה להתפנות בזמן אז חייבת להיות הוראה של פיצוי מוסכם לקונים. היום מקובל לקבוע פיצוי על שימוש יומי (עד פי 5 מדמי השכירות של המקום). פה אין תקופת חסד, אלא היא החל מהיום הראשון של איחור במסירת החזקה.

  • 7.5 – ישנה בעיה שחוששים שהקונים יאחרו בתשלומים ולכן גם פה קובעים פיצוי שהוא ריבית מקסימאלית של בנק שמשולמת מיום האיחור הראשון.

  • 7.6 – במידה ואתה מפר זה לא מונע ממני גם אם יש פיצוי מוסכם לפעול ע:פ חוק החוזים (תרופות)

  • 7.7 – קובעים שיש פה סעיפים מסוימים שההפרה שלהם היא הפרה יסודית. בנוסף מקובל לקבוע על הנושא של הפרה יסודית ארכה (14 יום) שלא תשלם פיצוי של 10% אך אתה משלם את הפיצויים שדוברו לעיל (ריבית על איחור בתשלום, ותשלום על איחור בפינוי). בנוסף ישנם אירועים שהם בגדר סיכול ולכן צריך לקבוע שאם זה המקרה אז זה לא יהווה הפרת הסכם.

     

• ס' 8 – שונות – זה הס' שאפשר להוסיף מה שרוצים.

  • בד"כ מקובל כי הס' הראשון הוא שאם יש אורכה, הנחה וכו' אז לא מדובר במקרה שבו אני מוותר על זכויותיי.

  • אם יש הפרה הצד השני צריך לתת התראה בדואר רשום וזה יחשב כאילו הגיעה תוך 72 שעות.

  • פה מציינים את שמות עורכי הדין של שני הצדדים.

"ולראיה באו הצדדים על החתום במקום ובמועד כמצוין לעיל:"

הקונים:                                                               המוכרים:  

 

*. בנוסף בכדי שלא יעלו טענות שהחליפו את המסמכים צריך לחתום על החוזה בכתב יד.

 

 

 

 

בקשה לסילוק על הסף

 

במסגרת הליך שמתנהל בבית משפט רשאי בעל דין להגיש הליכי ביניים בעניינים שונים הדרושים במסגרת ההליך העיקרי. במסגרת ההליך אפשר להגיש בקשות. לדוג' "סילוק על הסף".

את הליכי הביניים מגישים ככלל, על דרך של בקשה בכתב שבמסגרתה על בעל הדין לפרט את הטענות שלו והאסמכתאות.

לבקשה בכתב יש לצרף תצהיר, אם הבקשה כוללת עובדות. מכיוון שהתצהיר משמש לאימות העובדות שבבקשה. אם הבקשה כוללת רק טענות משפטיות. אזי אין צורך לצרף תצהיר.

 

סילוק תביעה על הסף:

יש אפשרות לבקש מבית המשפט לסלק תביעה על הסף. כלומר, לא לדון בא מכיוון שיש לי טענה מקדמית שבגללה בית המשפט אינו צריך לדון בתביעה הזאת לגופה (בלי דיון לגופו של עניין).

 

איך מעלים את הטענה?

את הבקשה ניתן להעלות בשתי דרכים:

1. במסגרת כתב ההגנה.

2. להגיש בקשה מיוחדת לסילוק התביעה על הסף. בקשה נפרדת שהכותרת שלה תהיה "בקשה לסילוק התביעה על הסף".

*. שתי הדרכים מקובלות וניתן לשלב בניהם. לדעת המרצה עדיף להגיש בקשה נפרדת ובנוסף להגיש את זה במסגרת בקשה מיוחדת. מכיוון שאם אתה מגיש זאת לא כבקשה נפרדת אז השופט יראה זאת רק בשלב קדם המשפט. ולכן יש יתרון להגיש בקשה נפרדת ובמקרה כזה הצד השני רשאי להגיב על הבקשה שהגשתה תוך 20 יום (להגיש תגובה לבקשה). ברגע שהוא ממציא תגובה לבית המשפט ולצד המבקש. לצד המבקש יש 10 ימים להשיב לתגובה. ואז זה עולה לשופט ויכול להיות שהוא ייתן החלטה שמסלקת את התביעה על הסף.

בקשה לסילוק על הסף היא שם לשני סוגים של בקשות:

1. בקשה למחיקה על הסף .

2. בקשה לדחייה על הסף.

*. אלו הם שני סוגים של בקשות שביחד נקראות "בקשה לסילוק על הסף".

מה ההבדל בניהם?

אם תביעה נמחקה על הסף, אז לא רואים זאת כמעשה בית דין ואפשר להגיש תביעה פעם נוספת. לעומת זאת אם תביעה נדחתה על הסף, אז המשמעות היא מעשה בית דין. ואתה כתובע מנוע מלהגיש את התביעה פעם נוספת.

נכון שהתוצאה היא אותה תוצאה. כלומר, סילוק על הסף. אבל התוצאות העתידיות שלהם הם שונות. האחת מובילה למעשה של בית דין ומונעת הגשה פעם נוספת והשנייה אינה מעשה בית דין ומאפשרת הגשת תביעה פעם נוספת.

 

באלו מקרים דוחים ובאלו מקרים מוחקים?

1. "בקשה למחיקה על הסף" - עילות המחיקה הם 4 ובהתקיים אחת מהן, ניתן יהיה למחוק תביעה על הסף:

1. העדר עילה - כתה התביעה אינו מגלה עילת תביעה – דהיינו שיש כתב תביעה אבל אין עילה.

2. תביעה קנטרנית או טרדנית – כאשר מגיעים למסקנה מתוך כתב התביעה, כי התביעה הוגשה רק בשביל הטרדנות. וממש לא מעניין הדיון לגופו של עניין.

    

   תביעות פיסקאליות:

3. שוויה של התובענה נישום בחסר (הוערך בחסר) והתובע לא תיקן את שווי הנושא תוך המועד שהוקצב לו- לדוג' יש אנשים שמנסים להערים את בית המשפט ובמקום להגיש תביעה על שתי מליון ₪, אז הם מגישים תביעה לפס"ד הצהרתי שהנתבע צריך לשלם שתי מליון ₪ וזאת כדי לחסוך את האגרה. מכיוון שבפס"ד הצהרתי האגרה היא נמוכה שלא כמו 2 מליון ₪ שבה אתה צריך לשלם אחוז מסוים מהסכום.

   במקרה כזה בית המשפט מבקש מהתובע לשלם את הפרשי האגרה. ואם התובע לא עושה כך אז בית המשפט יכול למחוק לו את התביעה.

4. התובע לא שילם את מלוא האגרה בגין ההליך – התובע לא שילם את האגרה הנדרשת בתוך הזמן שהוקצב לכך (ההבדל בין 3 ל 4 הוא שב3 הוא ניסה להערים מההתחלה).

 

כולם יכולים למחוק תביעה על הסף – שופט , רשם שהוא שופט ורשם. זאת מכיוון שהמחיקה איננה יוצרת מעשה בית דין.

 

1. "בקשה לדחייה על הסף" - קיימות 3 עילות , שבהתקיים אחת מהם ניתן לדחיית תביעה על הסף:

    

   1. מעשה בית דין – הוגשה תביעה בדבר שכבר הוכרע ע"י בית המשפט.

   2. חוסר סמכות – הוגשה תביעה לבית דין שאין לו סמכות מקומית או עניינית. (אם בית המשפט יכול להעביר את התביעה לבית משפט מוסמך יעדיפו להעביר ולא לדחות את התביעה). לדוג' בפירוק מי שמוסמך לדון הוא מפרק.

   3. כל נימוק אחר שבעל פיו ניתן לדחות מלכתחילה את התביעה לגבי אותו נתבע – לדוג' התיישנות- אם תאונה קרתה ב 1.1.2002 ולכן היום אם מוגשת תביעה לפיצויים בכזה מקרה הנתבע יכול להגיד כי התביעה התיישנה.

      דוגמא נוספת – "העדר יריבות" – תבעת מישהו שהוא לא קשור (הוא לא הנתבע הנכון).

 

הבדל נוסף בין דחייה על הסף לבין מחיקה על הסף: רוב הבקשות לדחייה על הסף נתמכות בתצהיר (אם אין עובדות אז אין צורך בתצהיר במידה ויש עובדות ולא רק טענות משפטיות אז יש לצרף תצהיר).

 

ניסוח הבקשה:

בצד ימין למעלה – בית המשפט

בצד שמאל למעלה – ת.א , בש"א= בקשות שונות אזרחי.

לאחר מכן בצד ימין – המבקשים (הנתבעים) והפרטים שלהם כפי שלמדנו.

• נגד –

המשיבים (התובעים) והפרטים שלהם כפי שלמדנו.

 

הכותרת : בקשה בכתב לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקשים (המרצה טוען שאם זאת בקשת דחייה או מחיקה אז אפשר לכתוב : בקשה למחיקה על הסף...או בקשה לדחייה על הסף).

 

בלשון הווה - "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להפעיל את סמכותו בהתאם להוראות תקנות 100 ו 101 לתקנות סדר הדין ....ולהורות על סילוק התביעה על הסף מן הטעמים שיפורטו להלן.

 

בקשה לדוגמה

• תחילה יש לבקש מביהמ"ש לסלק את התביעה על הסף ולכוון אותו למקור סמכותו.

• לאחר מכן יש להראות את העילות לסילוק התביעה על הסף.

• העילה הראשונה- חוסר סמכות.

• כל דבר שמציינים יש להוסיף את הסימוכין.

• העילה השנייה- מעשה בית-דין.

  • המבקשים יוסיפו ויטענו , כי יש לדחות על הסף תביעה זו מן הטעם כי קיים מעשה בית דין וכי אין למשיבים עילת תביעה, בכלל, וכלפי המבקשים, בפרט.

  • בשאר הסעיפים המבקשים נותנים מספרי תיקים ואסמכתאות לטענה שלהם. ואומרים שאי אפשר להגיש תביעה מכיוון שהתובעים לא ערערו על פסקי הדין שהיו בעבר ואי אפשר לעקוף את הלכי הערעור.

• חשוב לציין את העילה הספציפית אשר אותה מעלים.

• אפשר לבקש מבית המשפט אך לא חייב מכיוון שבית המשפט יכול לחייב בעצמו את המשיבים בהוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו.

• כל בקשה מסתיימת במלים "יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה" (ללמוד למבחן , שאלה על בטוח).

 

במידה והבקשה מתקבלת אזי היא מקבלת מס' רציף והופכת להיות חלק מהתיק.

אם ביהמ"ש מקבל את הבקשה אזי ביהמ"ש מפנה את הבקשה למשיב שיש לו זמן תגובה של 20 יום ולאחר מכן יש למבקש זמן לתשובה תוך 10 ימים.

 

בקשה שנייה לדוגמה

הנימוק הראשון- מניעות, השתק, ויתור, חוסר תום לב- עילות שבגינן ידחו על הסף.

כאשר אתה מגיש בקשה ובונה אותה על מס' עילות אזי הסיכוי גדל אולם כעו"ד אני רוצה דחייה על הסף למרות שמחיקה על הסוף גם טובה ולכן הטענות הראשונות שאני אשים יהיו הבקשות לדחייה על הסף.

את הנימוק יהיו חייבים ללוות בתצהיר מאחר ומדובר בעובדות.

ביהמ"ש מקבל את הטענה הראשונה הוא לא ממשיך לטענה הבאה.

רק אחרי שעברו על העילות של דחייה על הסף הם עברו נימוק הבא- העדר עילה- מדובר במחיקה על הסף.

העדר עילה בודקים עפ"י כתב תביעה, החוק קובע אם יש עילת תביעה או לא.

יש לבנות את הבקשה בצורה מסודרת קודם כל יש לרשום בכותרת מה הטענה ולאחר מכן יש להסביר לביהמ"ש מה יקרה אם בקשה זו תתקבל ומה קורה אם ביהמ"ש יקבל את התביעה? יש לדחות את הטענה.

יש להראות את פסיקה וחוקים וכן יש להראות את הסע' של העילה ברחל ביתך הקטנה.

 

לרוב כאשר מתקבלת מחיקה על הסף התובע לא יתבע בשנית.

 

*. הבקשה השנייה היא דוגמא לכך שניתן לבקש גם דחייה על הסף וגם מחיקה על הסף. ולכן מוצדק שהכותרת שלה היא : "בקשה בכתב לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקש".

 

 

 

 

 

הסכם שכירות בלתי מוגנת

 

הסכם השכירות הועד בעיקרו להגן על המשכיר כי הוא נותן זכויות שימוש בנכס פרטי שלו לאדם אחר.

להסכם מכירה תמיד יש לצרף רישום של הנכס בכדי להעביר את הזכויות בו. להסכם שכירות לא מצרפים את הזכויות בנכס. לכן על עורך הדין לבדוק כי אכן המשכיר בעל זכויות. לעיתים יש לבקש העתקים בצו ירושה או צוואה כאשר הנכס רשום על שמו של המנוח.

 

*. חשוב לציין את מקום ותאריך כריתת ההסכם. ואז בין הצד של המשכירים עם הפרטים שלמדנו, לבין הצד של השכורים עם הפרטים שלמדנו.

 

כיצד צריך להראות המבוא להסכם זה?

הואיל ראשון - חשוב לציין שהמשכירים הם בעלי הזכויות בנכס המושכר וכן יש לפרט את הכתובת, את מס' החדרים, קומת הדירה, מה מספרה, פרטים מינימאליים.

אם זה נכס מסחרי וחשוב הגודל שלו אזי כדאי לרשום את גודל הדירה, כאשר מדובר בדירה למגורים אזי לא בודקים את גודלה מאחר והינך רק משכיר אותך.

 

הואיל שני- כאשר מדברים על הסכם שכירות חשוב שתהיה הצהרה שהנכס פנוי או לא פנוי ומתי זה אמור להתפנות ודבר נוסף, שהם בעלי זכות החזקה הבלעדית בנכס.

 

הואיל שלישי ורביעי- דיירות מוגנת יכולה להיות מכוח שני מצבים:

1. היה ולא יהיה עוד- במהלך מלחמת העולם השנייה היה מחסור בדירות בישראל, מה שגרם לכך שבעלי הבתים הקפיצו את מחירי השכירות, באה הממשלה וניסתה להרגיע את בעלי הדירות ויצרה את "הדייר המוגן" אשר כל עוד הוא משלם את השכירות שלו אזי לא מפנים אותו.
2. דמי מפתח- היו תקופות שאנשים היו קונים מקום בדמי מפתח, אז עוד לא היה את המונח של משכנתא. לאנשים לא היה את מלוא מחיר הדירה, בימינו אנשים משלמים את הסכום שיש להם ואת השאר הם לוקחים בהלוואה ועל מנת להבטיח את החזר ההלוואה הבנק מבקש שיעבוד נכס. דבר זה לא היה קיים בשנות החמישים והשישים, אנשים היו רוכשים אז דירה בדמי מפתח שהרעיון מאחוריו הוא שלמעשה בעל הדירה הוא כמו הבנק למשכנתאות, אתה לא משלם לבעל הדירה את מלוא הסכום אלא אתה משלם סכום ניכר ממחיר הדירה והיות שלא שילמת את מלוא הסכום אזי הבעלות נשארת אצל הבעלים ואתה הופך להיות שוכר מוגן ואתה נשאר לגור בבית עד סוף ימיך ושנותיך. במצבים מסוימים היתה לך אפשרות להעביר את זכות הדיירות המוגנת לעוד דור, כך שיכול להיות שבעל הבית לעולם לא יקבל את הנכס בחייו, בחזרה. היו קוראים לו דייר מוגן מאחר והוא היה מוגן בשכירות וכן היה משלם תשלומים חודשיים.

 

לא אהבו את הסיטואציה הזו של והיו הרבה משפטי פינוי מאחר וכל דבר מעורר בעיות מאחר ובעלי הבתים רצו לפנות את השוכרים המוגנים.

כעיקרון אסור לשוכר לשנות את הדירה והוא שבר את הקיר אזי נוצרת בעיה בין הבעלים לדיירים המוגנים.

 

בשנת 68, 20 שנה למדינת ישראל, ראו שהדרך של הדיירות המוגנת לא עובדת, שינו את החוק והתחילה תקופת הבניה בארץ ופריחה של בנקים למשכנתאות.

היום כמעט ולא עושים דיירות מוגנת, אולם מה שקיים מהעבר לא מתבטל.

 

בהסכם שכירות צריך שיהא רשום "הסכם שכירות בלתי מוגנת"- אתה לא דיין מוגן, חוקי הגנת הדייר לא חלים עליך.

 

השוכרת לא יכולה להעלות טענה שהיא דיירת מוגנת.

ההואילים המסכמים את המבוא- הצהרה בין הצדדים שאין השוכר דייר מוגן ואין המשכיר השכירו את הנכס בשכירות מוגנת.

יש לרשום מתי השוכר צריך לצאת מהבית וכן יש לפרט מה יש בתוך הדירה.

יש לעשות לכל הסכם שכירות נספח שבו יהיה כתוב מה המשכיר משאיר לשוכר מאחר ובתום תקופת השכירות המשכיר לוקח חזרה את הדירה.

עד כאן המבוא.

 

המבוא והנספח- המבוא והנספח לו, הם חלק בלתי נפרד הימנו ויקראו כאחד עם יתר סעיפי ההסכם.

השכירות- הצהרה של שני הצדדים שלא מדובר בשכירות מוגנת. בדירה תיוותר רשימת המצאה נספח א'.

 

הצהרת השוכרת- השוכרת מצהירה, מאשרת ומתחייבת כי:

1. לא שילמה ולא התחייבה לשלם דמי מפתח/ או כל תשלום אחר אשר גורם לדיירות מוגנת.

2. חוק הגנת הדייר לא חל ולא יחול חוק שיחוקק להגנת דיירים.

3. אם בכל זאת היא תשקיע בנכס היא מנועה מלטעון שבכל זאת יש לה זכות על הנכס. יכולה לבוא אותה שוכרת ששיפצה שמגיע לה כסף על השיפוצים ואז אומרת שרוצה את סכום השיפוצים ולכן הצהרה זו באה על מנת למנוע מהשוכרת לטעון לכך.

4. השוכרת מצהירה שראתה את הדירה והיא מתאימה לה והיא לא מתכוונת להעלות טענות.

    

   תקופת השכירות-

   סע' 4- יש לרשום מ- ועד- למרות שרשומים מס' החודשים על מנת למנוע בעיות.

   *. כאן יש אפשרות לתת לשוכר אופציה להארכת ההסכם:

   1. אפשר לקבוע שההסכם התחדש מאליו לשנה נוספת לאחר סיום תקופת השכירות – אפשר להגביל בשנים ואפשר לא.

   בכל מקרה אם נותנים אופציה להארכת השכירות אז מוקנת לו זכות סירוב ראשונה.

   2. אפשר לקבוע שבתקופת האופציה – ישתנו דמי השכירות או שישתנה אופן התשלום. זה כמובן אינטרס המשכיר.

   בנוגע לאופציה – יש לרשום סעיף שבו השוכרת צריכה להודיע על תקופה מסוימת (לדוג' 60 יום) לפני סיום תקופת החוזה שבו היא צריכה להודיע על מימוש תקופת האופציה.

   3. לגבי הודעה על האופציה יש דרכים:

   א. הודעה ע"י הודעה בכתב למשכיר מעוניין לממש את תקופת האופציה.

   ב. הדרך המסודרת יותר היא לנסח "הארכת הסכם" שבו אין צורך לחזור על כל מה שרשום בהסכם ובו יצוין – שביום פלוני נחתם חוזה שכירות ובס' מסוים ניתן לשוכר אפשרות להאריך את תקופת השכירות, חשוב להדגיש שאם השתנה התשלום או אופן התשלום אז לציין אותו. ולציין שעל יתר תנאי ההסכם ימשיכו לחול.

    

   סע' 5- חשוב מאוד לרשום איך משלמים את השכירות. ברגע שאנו מייצגים את צד המשכיר, אנו נבקש צ'קים של כל התקופה על מנת שהמשכיר לא יצטרך לרדוף אחרי הלקוח. היתרון בכך הינו כי אם הוא יפר את השכירות המשכיר צריך לגשת לבימ"ש אולם אם יש לך את הצ'קים אזי צ'ק שחזר ישירות להוצאה לפועל ולא צריך בימ"ש.

   במידה ולא יכול השוכר לתת צ'ק או לא רוצה לתת צ'ק אזי ניתן לקחת מהשוכר שטר חוב אשר יהא ריאלי לתקופת השכירות (סכום של יתרת השכירות, סכום הארנונה ולקחת משהו שיבטיח חשמל, מים וכו').

   סע' ד- דורש שטר חוב במידה ולא יתקבלו צ'קים על ידי המשכיר.

   ישנה אפשרות לקחת שטר ערבות או שטר חוב – שאותו ממלאים וניתן להחתים עליו את השוכר.

   וניתן להחתים ערבים גם על חוזה השכירות.

   *. לשטר החוב יש יתרון בכך שאם המשכיר משאיר נזק בדירה או משאיר חובות אז ניתן להשתמש בו.

   היתרון של שטר חוב הוא שאני יכול לגשת איתו ישר ללשכת ההוצאה לפועל. ניתן גם לתבוע גם את הערבים אם הם חתומים על שטר החוב ואם הם חתומים על הסכם השכירות אז ניתן להגיש נגדם תביעה בסדר דין מקוצר.

    

    

    

   סוף ההסכם- אנשים באים ונראים מאוד נחמדים ולימים יכול להיות שמדובר ברמאי גדול שהפיל בעבר וגם אם הוא אדם ישר יכול הוא להסתבך כלכלית ואז המשכיר נתקע עם נכס שלא מניב פירות.

   ולכן יש להוציא ערבות בנקאית מהשוכר ואם לא ניתן להשיג ערבות בנקאית אזי יש להביא ערבים אשר יחתמו על ההסכם ולא משנה אם זה יהיה נספח ויש הקפדה שיחתמו על ההסכם עצמו, על מנת שלא יוכלו לבוא ביום מן הימים ולומר שלא ידעו.

   בידי החתימתו של הערב על ההסכם אתה מונע מהערב לומר שהוא לא ידע על ההסכם.

   ערבים יש לקחת כמה שיותר.

   לא מספיק שיבואו ערבים, בחיים לא נותנים את ההסכם או השטר לשוכר על מנת שיביא לערבים לחתום ויחזיר לך ולכן יש לצלם איזשהו מסמך אשר יראה שהערך היה אצלך.

   דבר נוסף, לא לוקחים כל ערב, יש לבוא ולברר מי הערב, יש לראות תלושי משכורת של הערב אשר עובד בצורה מסודרת.

    

   סע' 5(ה)- מאוד חשוב שדמי השכירות ישולמו במועדם ולכן יש להתחיל לקבוע ריביות על חריגות כאשר הריבית היא בגובה ריבית של אובר דראפט, אנו נרשום בהתאם למדד של איזה בנק אנו נצמיד את הריבית המקסימלית.

   סע' 5(ו)- סכום ההמחאה או הפקדתה יחשב כנפרע רק לאחר ובמועד פירעונה של ההמחאה בפועל.

   סע' 5(ח)- האם ניתן לקצר את השכירות או שמא לא וכן הודעה מוקדמת של 60 יום על מנת שהמשכיר יהיה מוכן או שמא יכול המשכיר לומר שאינו מוכן לשום קיצור

   *. ישנה אפשרות להכניס לחוזה ס' שהשוכר במידה והוא רוצה להתפנות לפני הזמן אז הוא רשאי ובלבד שייתן הודעה על כך תוך תקופה שתוסכם בין הצדדים.

   - יש אפשרות שהשוכר ימצא שוכר חלופי לשביעות רצונם של הצדדים.

   (- או שהשוכר בכל מקרה ישלם את כל התקופה אם לא סוכם על ס' מסוג זה בין הצדדים).

    

   סע' 5(ט)- אופציה- האם המשכיר מאפשר אופציה להארכת האופציה או שמא לא, האם יש העלאה לאחר סוף השכירות והמשך השכירות החדשה וכו'.

    

   מטרת השכירות-

   סע' 6- מאוד חשוב להגדיר את מטרת השכירות ומי יכול להשתמש בשכירות מאחר ויש שוכרים שלוקחים את הדירה והופכים אותה לעסק, אתה הסקת שרק אדם אחד גר ואז פתאום הגיעו קומונה ולכן יש לרשום מהי המטרה המובהקת ומי רשאים להשתמש, הרעיון הוא למנוע מצב שכל העולם יכול להשתמש בזה.

   זהו תנאי מאוד חשוב.

    

   מיסים הוצאות-

   הוראה מאוד חשובה בהסכם, חשוב שהשוכר ידע שאם הוא מקלקל את הנכס אזי חשוב שידע שהוא ישלם את כל המיסים וההוצאות עד שהנכס יגיע למצב תקין.

   מקובל שהארנונה תהיה על השוכר ועוד מקובל שכל ההוצאות השוטפות יהיו על השוכר.

   שיפוץ חיצוני של הדירה או שיפוץ חדר מדרגות לא יהיו על השוכר, מאחר והמשכיר יהנה מזה.

    

   החזקה תקינה של הדירה- חשוב שיהא ברור מה על השוכר ומה על המשכיר מבחינת החזקה ותקינות.

   חשוב לחייב את השוכר למתן אפשרות למשכיר לבוא לבדוק מה מצב הדירה וכן משכיר צריך לדעת שהוא לא יבוא כל יום מאחר וזה מטריד ולכן צריך שיהיו הוראות וכן צריך להיות הוראות של ניקיון ואי הפרעה לשכנים וכן להישמע לכל הוראות, חוקים וחוקי העזר העירוניים.

    

   איסור לבצע שינויים בדירה-

   סע' 9(א)חשוב מאוד שיהיה איסור אשר לא יאפשר לשוכר לעשות שינויים בבית ללא רשות בעל הבית.

   סע' 9(ב)- במידה ויהיו שינויים בדירה אזי יוכל המשכיר לפנות את השוכר או לדרוש ממנו להחזיר את הנכס למצבו הקודם והשוכר ישלם את ההוצאות.

    

   פינוי הדירה- חייב בשכירות שיהיו הוראות אשר עוסקות בנושא הפינוי.

   גם כאן יש הוראות שאומרות שאם השוכר עוזב את הדירה אז הוא צריך להחזיר אותה כמו שהוא קיבל אותה. לדוג' הוא צריך להחזיק דירה לאחר שהוא סייד, צבע וניקה אותה (במידה והוא קיבל אותה כך).

    

   אם יהיה צורך בפינוי של השוכרת אשר הפרה את ההסכם אזי יש סנקציות שהשוכרת תשלם על כל התקופה.

   יש לרשום פיצוי על כל יום שלא התפנו השוכרים מהדירה, הסכום צריך שיהא ריאלי, מקובל לעשות פי שניים שלושה אולם לא בצורה שהיא לא סבירה לחלוטין ולכן נקבע בהסכם 50$ לכל יום ולכן אם זו דירה שהושכר ב- 500$ אזי יוצא 1500$ לחודש שזה פי שלוש ולא מוגזם.

   המשכיר צריך להכניס כפיצוי את מלוא סכום ההסכם מאחר וכל עוד השוכר נשאר בדירה אזי המשכיר מפסיד שאינו יכול להשכיר את הדירה לאחר.

   למרות שהשוכר בחר לשלם מחיר של 50$ צריך להוסיף הוראה שהפיצוי המוסכם הוא "מבלי לפגוע בכל זכות אחרת, עפ"י דין ו/או הסכם זה" – לדוג' לממש את שטר החוב בלי קשר ל50 $ או לתבוע אותו בבית המשפט כדי שהוא יפנה את הדירה (תביעת פינוי, תביעה בגין הנזקים בנוסף לפיצוי בכל יום באיחור וגם לקחת ממנו את המיטלטלין שלו (הכוונה למיטלטלין שבתוך הדירה) ולממש אותם – כל זאת אם הסכמנו על כך בהסכם).

    

   פיצויים- כל צד שנפגע יהיה זכאי לפיצויים מהפוגע מבלי לפגוע בזכויות המוקנות לצד הנפגע על ידי הדין.

    

   כללי- יש לרשום כי מחילים את חוק החוזים תרופות על מנת שהוא יכול מאחר והוכנסו כל התנאים לחוזה, לא יבואו ויאמרו שהתנאים בחוזה באו במקום חוק החוזים.

   בנוסף, יש להכניס לכאן את כל הנושאים שלא הוכנסו בחוזה.

   - צריך לציין שכתובות הצדדים לצורכי ההסכם זה הינם כמצוין במבוא (המרצה מעיר הערה ואומר כי ברגע שההסכם נכנס לתוקף אז הכתובת היא הכתובת של המושכר).

   המשמעות שיש לכתובת היא לצורך העברת המסמכים בין הצדדים. לדוג' אם זה כאשר המשכיר רוצה לשלוח מכתב התראה.

   - למרות כל מה שכתוב בהסכם הדבר לא מונע מהמשכיר לקבל כל סעד או תרופה המגיעים לו עפ"י על דין – "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

    

   עד לפה עשיתי הקלטה לבוחן מספר 1

    

   הבוחן הראשון - כולל את כל 7 ההרצאות הראשונות – לא כולל הסכם שכירות.

   הבוחן הוא עם שאלות נכון לא נכון- 20 שאלות- כל שאלה חצי נקודה. הבוחן הוא 10% מהציון.

1. הסכם מסחרי – הסכם שיווק.

2. כתבי טענות – כללים, כתב תביעה, הגנה וכתב תשובה.

3. הסכם מכר דירה.

4. בקשה לסילוק על הסף – דחייה על הסף ומחיקה על הסף.

 

 

 

הסכם מייסדים

 

להסכם יש שתי מטרות עיקריות הראשונה להסדיר את הצורה בה תוקם חברה בעתיד והשנייה ליצור מנגנונים להפעלת החברה ולישוב של בעיות.

להבדיל מתקנון שהינו מסמך שחובה לצרף לרשם החברות לצורך הקמת חברה והינו מסמך החשוף לציבור הסכם המייסדים הינו חסוי ומאשפר חופש פעולה ופירוט רב יותר מתקנון החברה.

עפ"ר התקנון פותח את החברה לפעולה בכל עיסוק חוקי על כן הסכם המייסדים הוא הבסיס להגבלות של עיסוקה של החברה ע"פ רצון הצדדים המקימים את החברה.

על כן חשוב מאוד שבהסכם יוסדר כי ההסכם גובר על מסמכים אחרים כולל התקנון.

הצדדים להסכם מסכימים כי החברה תקבל על עצמה את כל ההתחייבות של המייסדים לצורך הקמת החברה.

דבר נוסף שחשוב להכניס להסכם המייסדים הינו חלוקת המניות בין מייסדי החברה.חלוקת המניות הינה חלוקת הכוח וחלוקת הרווחים העתידים ולכן חשב מאוד להסדיר את החלוקה.

ההסכם גם מסדיר את תפקידי האורגנים בחברה נציין כ"א מה תחום אחריותו ובמה הוא יתרום למיזם.

חשוב להכניס להסכם המייסדים את הדרישה לסודיות ולשמירה על סודות מסחריים וכן הסדרה של אי תחרות.

מקובל גם להגדיר שמית מי יהיו הדירקטורים הראשונים של החברה וכן ניתן להגדיר את דרך קבלת ההחלטות בחברה (כולל אפשרות לווטו או תהליכי קבלת החלטות בפה אחד).

כמו כן מגדירים מי הוא מורשה החתימה בחברה.

נגדיר בהסכם מה קורה כאשר יש סכסוך (לדוגמה הסכם של בוררות)או מה קורה כאשר אחד מהצדדים מפר אותו וכן מנגנון לפרישה של אחד השותפים מהעסק.הסדרה של קבלת שותף חדש לעסק.

ההסכם גמיש ויכול להכיל כל דבר המתאים להקמת חברה ספציפית ולסוג המתאגדים.

אם אתה חותם הסכם מייסדים עם תאגיד - אז כבר במבוא צריך לציין מי המורשה חתימה מטעמו.

בהסכם המייסדים כותבים מהי מטרת החברה.

הצדדים מסכימים שכל מה שנרשם בהסכם מהווה עיגון של כל רצונותיהם.

הם מסכימים שכל התנאים שרשומים בהסכם המייסדים הוא מחייב.

צריך להגדיר בהסכם שהחברה שאנחנו מקימים היא חברה פרטית ואם היא מוגבלת במניות אנו נציין זאת בהסכם.

 

הסכם מייסדים:

אנשים יבואו כדי להקים תאגידים:

1. לרשום חברה.
2. הסכם מייסדים

 

בין האנשים שפותחים חברה צריכים לעשות הסכם אשר קובע את כל מערך הזכויות והחובות- הסכם מייסדים.

הכותרת מתחילה בהסכם מייסדים שלאחר מכן ישנו תאריך ומתחתיו הצדדים להסכם.

אנו עוברים למבוא:

הפסקה הראשונה- כוונת הצדדים- הם רוצים להקים עסק שיהיה חברה בע"מ.

הפסקה השנייה- מיומנות הצדדים.

הפסקה השנייה- הסדר מערכת היחסים בהסכם.

 

מדוע לעשות הסכם זה?

אחרת תוקם חברה שתחילה הכל יסתדר יפה מאוד אולם לאחר מכן כאשר ישנם מס' צדדים יתחילו מריבות ולכן הסכם המייסדים מונע את המריבות לעתיד.

בידינו יש את הסכם הבסיס, בהתאם לכל חברה נכניס את התנאים הרלבנטיים לעניין אותה חברה.

בכל הסכם יהיו הדברים הבסיסיים.

 

3. הגדרות:

חשוב להגדיר דברים בהסכם, אם אין הגדרה אחרת בחוק חלות כל ההגדרות שנמצאות בחוק הפרשנות.

במידה ורוצים לקבוע את ההגדרות אזי יש להגדיר זאת בחוזה.

קודם כל צריך להגדיר מה זו חברה?

"החברה"- על איזו חברה מדובר.

"תחומי עיסוק"- במה עוסקת החברה, זו היא הגדרה מאוד חשובה- הקימו מכללה פרטית שבה צד א' בא על כל הכסף והצדדים האחרים לעסק באו אם הידע.

ברשם החברות כתוב כל עיסוק חוקי אולם ביניהם הם צריכים לקבוע את תחומי העיסוק.

"בעל עניין"- משמעו בחוק ניירות ערך, אנו כותבים זאת מאחר ואם יהיו שינויים אזי ידעו לפי איזה פרשנות הלכנו ולא יקבעו את הפרשנות לפי השינוי הנוכחי. לדוג' דירקטור או מי שרשאי למנות דירקטור.

 

4. איגוד החברה ויסודה:

חייבים לתת את ההוראות על דרך הקמת החברה והיווסדה של החברה:

נקבע שלא משתמשים בחברה קיימת אלא אנו מקימים חברה חדשה וצריך להגביל זאת בזמן, בחוזה זה נקבע 14 יום.

קובעים את תחום עיסוק החברה- חברה פרטית.

שם החברה והסכמה של רשם החברות.

כנספח ראשון להסכם יש לצרף את תקנון החברה, זהו ההסכם הבסיסי של החברה, ההוראות הבסיסיות של החברה, יש להחתים את הצדדים על התקנון על מנת שלא יוכלו לומר לאחר מכן כי התקנון לא מקובל עליהם.

4.4 *. יש להכניס ס' שאומר כי במקרה ויש סתירה בין התקנון להסכם המייסדים, אז הסכם המייסדים גובר והצדדים מתחייבים לגרום לכך כי תקנון החברה יתוקן באופן שיתקן את הסתירה האמורה.

עד שחברה נוסדת עושים המון פעילות- יזמות, כל מה שהיה בשלב ההקמה הצד רוצה לאשרר זאת ולכן מאשררים זאת בהסכם.

 

הכל היה תלוי בכך שצד א' יביא איתו כסף- נקבע שיפקיד 2,000,0000 דולר על מנת שתהיה בטוחה שישלם.

לאחר מכן הם חיפשו נכס על מנת לבנות עליו את העסק, במידה ולא יצליחו למצוא את הנכס או במידה וצד א' לא היה מעוניין לרכוש את הנכס אזי הם יבטלו את ההסכם ויחסלו את החברה ברשם החברות.

 

יש להוסיף להסכם ס' אשר אומר כי זהו תחום העיסוק וכל תחום עיסוק אחר שנסכים עליו- בכך יוכלו להרחיב את עיסוקים אולם בתנאי שכל הצדדים יסכימו על כך.

 

5. הון השקעות וחלוקת רווחים:

5.1 - אי אפשר לעשות הסכם מייסדים של חברה בלי לקבוע מה יהיה ההון, כיצד תהיה נא השקעות הצדדים והכי חשוב הינו חלוקת הרווחים.

הכסף פה הינו ההון הרשום, ההשקה והרווחים, מה יהיה כתוב בו תלוי בצדדים לא בכל חברה הכל זהה, יש שוני בין חברה לחברה.כלומר, צריך לציין מהו ההון הרשום וכמה מתוכו יונפק במניות.

5.2 - צריך להגדיר אילו מניות, לא המניות בחברה הינן זהות. פה נקבעו רק מניות רגילות.

מניה הינה מסמך שמצורפות אליו אגד של זכויות ולכן צריך לומר אילו זכויות מצורפות אל המניה.

5.3 - לפי הון המניות ביום מן הימים תעשה חלוקת הרווחים, יש שוני בין הצדדים להסכם:

צד א' 700

צד ב' 150

צד ג' 150

צד א' נתן את כל הכסף והצדדים האחרים הביאו את הידע והם החליטו ביניהם כמה מניות מקבל כל צד בהתאם להחלטתם.

 

6. מוסדות החברה והאורגנים שלה:

לכל חברה יש מוסדות, אסיפה כללית ודירקטוריון- צריך לקבוע הוראות אחרות כי אם לא יקבעו אזי יחולו הוראות חוק החברות (חוק החברות הוסיף לאורגנים את מנכ"ל החברה. כלומר, בנוסף לאסיפה הכללית והדירקטוריון).

בהסכם קבעו כל הצעה תתקבל רק במידה וכל החברים הסכימו לה. אם לא היו מכניסים ס' זה היה מצב שבו צד א' היה שולט בחברה ולא היה לקול הצדדים האחרים חשיבות.

באותם נושאים קרדינלים צריך את הסכמת כל השלושה.

• ס' 6.1 קובע כי ישנם מספר החלטות משמעותיות שיש להם השלכות לגבי האורגנים של החברה ולכן את אותם החלטות אנחנו נקבל רק בפה אחד כל החברים (רוב רגיל).

• ס' 6.2 – הדירקטוריון – תפקידיו הם לפקח ולהחליט.

• כבר בהסכם המייסדים אנחנו נקבע מי יהיו הדירקטורים הראשונים עד שיקבע אחרת באסיפה הכללית.

• ס' 6.3 – דן בפעולת הדירקטוריון:

  • המניין הנדרש יהיה 3 דירקטורים – תנאי לישיבת הדירקטוריון הוא 3 נוכחות של 3 דירקטורים.

  • הודעה על ישיבת דירקטוריון היא 48 שעות מראש.

  • אם נקבעה ישיבה ולא מגיע כל הפורום (3 דירקטורים) אז הישיבה תידחה , ואם לאחריה נקבעה ישיבה ולא הגיע המניין אז הישיבה תתקיים בכל מקרה.

  • המרצה טוען כי מאוד חשוב לקבוע החלטות מסוימות שניתן לקבוע אותם רק בהחלטה פה אחד – כלומר, בתור עורכי דין צריך לבדוק מה מבחינת הלקוחות הוא "הרע ובל יעבור".

     

 

 

 

6.4 הצבעות

נקבע בס' זה כל הנושאים בהם צריך את הסכמת הצדדים פה אחד.

אלו הם הדברים הכי בסיסיים בחברה ואין מניעה להכניס את עניין זה לתקנון.

הנה דוגמא לגבי כמה החלטות:

• חיסול עסקי החברה

• שינוי בקו הפעילות של החברה .....

• שינויים בכללים בדבר זכויות או זכות מורשי חתימה

• לקיחת הלוואה ע"י החברה או העמדת הלוואת / ביטחונות וכו'.

• שיעבוד רכוש , נכסי וזכויות החברה.

• שינוי מספר הדירקטורים בחברה.

• התקשרויות החברה עם בעלי עניין בה.

• שינוי תקנון החברה

• מינוי מנכ"ל ותנאי העסקתו

• חלוקת דיבידנדים בחברה בשונה מהאמור בהסכם זה.

• בהצבעות שיתקיימו בדירקטוריון , יהיה לכל חבר דירקטוריון קול אחד.

 

6.5 הנהלת החברה

יש לקבוע בהסכם הכללי מי יהיה המנכ"ל הראשון.

נספח ב' הינו הסכם העסקתו של המנכ"ל (תוכנית העסקית של החברה וכו').

יש לקבוע את שני התנאים הללו בהסכם המייסדים.

 

7. משרד החברה

עפ"י חוק החברות לחברה צריך שיהא משרד- מראש תהיה הסכמה איפה יהיה המשרד.

 

8. העברת זכויות

ס' זה עוסק בזכות הסירוב/ זכות קדימה.

כאשר צד מבקש למכור את מניותיו בחברה והוא קיבל הצעה מצד שלישי , הוא צריך להודיע לייתר הצדדים האחרים על ההצעה ויפרט אותה.

ואז יש לניצעים זכות סירוב ראשונה תוך 30 יום, האם הם רוכשים את המניות ממנו באותם תנאים הנקובים בהצעה, לפי חלקם המונפק ...

אם הם לא מודיעים על רצונם לרכוש את המניות, אז הוא יכול למכור את מניותיו לצד שלישי האמור בתנאי ההצעה (אם ההצעה השתנתה (לדוג' מחיר ההצעה ירד או עלה) אז הוא צריך לעדכן אותם על כל שינוי , כלומר, אם ההצעה השתנתה אז הוא צריך להודיע להם על שינוי התנאים ואז פרק הזמן חל שוב.

 

(8.2 צד המבקש למכות את מניותיו בחברה

יש דבר שנקרא "אקזיט"- הצד רוצה לצאת מהחברה.

בכזה מקרה יש לעשות בהסכם זכות קדימה, קודם כל מגיעה לצדדים האפשרות לקנות את חלקו של הצד אשר רוצה למכור את מניותיו בחברה.

הם אומרים בהסכם כי אם קיבל הצעה אזי קודם כל שהצד יעדכן את הצדדים האחרים, זה נותן לצדדים זכות ראשונית להחליט לקנות או לסרב להצעה. אם לא מכר את המניות תוך תקופה וקיבל הצעה חדשה אזי הוא יהיה צריך לעשות את כל התהליך מהתחלה.

מי שקנה את החברה אזי הוא נכנס לנעליו של הקודם).

 

9. אי תחרות וסודיות

הצדדים יכולים להקים לאחר מכן מכללה אחרת ואנו רוצים למנוע זאת.

הצדדים התחייבו בהסכם כי כל עוד ההסכם בתוקף, ישנה חובת אי תחרות. גם אם אתה מגביל תחרות זה עד זמן מסוים.

(הרצון הינו להגביר תחרות ולכן להגביל את הצדדים לתחרות צריכה להיות במידה שלא תפגע בכבוד האדם וחירותו, ההגבלה צריכה להיות לפי הפסיקה לא יותר משנתיים- לדעת המרצה מכיוון שלא מדובר בעובדים אלא בבעלי מניות (הפסיקה מדברת על עובדים) אז ניתן להגביל את אי התחרות יותר מהתרופה המקובלת.

בחוזה שלנו הצדדים הסכימו לעניין אי ההגבלה רק בתקופתם כבעלי מניות, כל עוד הם בעסק הם לא מתחרים אולם ברגע שיצאו מהעסק אזי הם יוכלו להתחרות.

(צריך לזכור שאם מדובר בבעלי מניות ולא בעובדים אז אין בעיה לקבוע ס' לגבי אי תחרות מכיוון שלא מדובר בחוזה עבודה. אזי חופש העיסוק כמעט ולא חל כי לא מדובר בעובד).

 

10. כספים וזכויות חתימה

מאוד חשוב לקבוע הוראות בהסכם בקשר לזכויות חתימה מאחר ויש עליו בצדק חשדנות, עדיף לא לתת הרשאה רק לאחד אלא לתת את אשרור החתימה רק בחתימת יותר מצד אחד.

צריך להגדיר את מקום הפקדת הכספים.

 

11. כללי

11.1 לקחת בחשבון את היורשים במידה ואחד הצדדים מתים, נקבע בהסכם כי ההסכם חל גם כלפי היורשים.

11.2 על ההסכם יחולו דיני מדינת ישראל וסמכות שיפוט ייחודית נמסרה בהסכמת הצדדים לביהמ"ש בתל-אביב.

11.3 פה קובעים ס' שקובעים כמעט בכל הסכם - עיכוב או הימנעות מצד מי מהצדדים מלממש או מלאכוף זכות מזכויותיו עפ"י הסכם זה . לא יראו אותם כמניעה מצידו מלהשתמש בזכויותיו בעתיד, והוא יהיה רשאי להשתמש בזכויותיו, כולן או מקצתן , בכל עת שימצא לנכון (לא יאמר כי ויתרו על זכויותיהם).

11.4 מה שמופיע בהסכם זה מה שיש ולא ניתן לומר כי יש הסכם נוסף. כלומר, עם חתימת הסכם זה כל מה שנאמר לפני זה לא תקף.

11.5 כל דבר שרוצים להוסיף או לשנות צריך להיעשות בכתב ובהסכמת הצדדים (כל הצדדים). ולא לא יהיה לא תוקף.

 

12. הודעות

יש לכתוב את המען לשליחת דואר.

 

ההסכם מסתיים – "ובאו הצדדים על החתום כאמור לעיל:

ולאחר מכן חתימת כל הצדדים (צד א' , צד ב' , צד ג').

 

 

 

הליכי גילוי מוקדם (בירור העובדות)

 

אם הצדדים לא מסתדרים בניהם אז צריך לערב את בית המשפט. צריך לזכור שמי שמפסיד עלול לשאת בהוצאות המשפט.

1. פרטים נוספים

2. שאלונים.

3. גילוי מסמכים.

4. עיון במסמכים.

5. בדיקת נכסים.

6. הודיות (הליך נוסף השונה מהיתר).

לגבי 5 הדברים הראשונים - במידה והצדדים לא משתפים פעולה. ניתן לפנות לשופט או לרשם שיכול לתת את אחד מהצווים הבאים:

1. צו המורה לבעל דין למסור דברים נוספים החשובים לליבון המחלוקת בין הצדדים.

2. צו המרשה לבעל דין למסור שאלון לבעל דין אחר או צו המחייב בעל דין להשיב על שאלון.

3. צו המורה לבעל דין אחר לגלות מסמכים או מסמך מסוים (ספציפי) שברשותו.

4. צו לעיון במסמכים או במסמך ספציפי (ספציפי) שברשותו של בעל דין אחר.

5. צו להרשות לבעל דין אחר לבדוק נכס שבמחלוקת (בדיקת נכסים).

המטרה של הליכי הגילוי המוקדם נועדו לצמצם את השאלות שבמחלוקת הצדדים.

 

מה קורה אם בעל דין מפר את אחד הצווים?

אם הוא התובע אז בית המשפט מוחק לו את כתב התביעה. ואם הוא הנתבע אז בית המשפט ימחק לו את הגנתו (כתב ההגנה שלו). ובמקרה כזה הוא כאילו לא הגיש כתב הגנה וניתן יהיה לתת פס"ד ללא כתב הגנה (כלומר, פס"ד בהעדר כתב הגנה). בפרקטיקה הנטייה היא לתת הארכת זמן ורק אם מדובר בחוסר פעולה אז ימחקו את התביעה לתובע וימחקו את כתב ההגנה לנתבע.

 

ההליכים:

1. פרטים נוספים (בקשה לפרטים נוספים)– אנשים כותבים כתבי טענות (תשובה ,תביעה או הגנה) והם מעורפלים. לכן אני רשאי לבקש בכל עת מהצד השני פרטים נוספים לגבי כל עניין שניזכר בכתבי הטענות. כשהפרטים הנוספים מוגשים בצורה של תצהיר (כלומר כשאתה נותן את הפרטים הנוספים אתה צריך לתת זאת בצורה של תצהיר – הצהרה בשבועה). ידוע כי אתה צריך לתת כתב הגנה תוך 30 יום, אבל ברגע שאתה מגיש בקשה לפרטים נוספים זה עוצר את מרוץ הזמן להגשת כתב הגנה מטעמך. מרוץ הזמן התחדש ברגע שקיבלתי תשובה (הצד השני ענה) .

   בפרקטיקה לא משתמשים. מכיוון שעורכי הדין למדו לנסח וכל מה שחשוב ורלבנטי נמצא בפנים. (לא בצירוף תצהיר אלא בצורה של תצהיר)

   במידה ובעל הדין השני לא עונה לך (כלומר, לא עונה לך לבקשת פרטים נוספים), אז אתה רשאי לפנות לבית המשפט ובית המשפט רשאי לחייב אותו בהוצאות (את הצד השני שלא ענה לכך לבקשת הפרטים הנוספים).

    

2. שאלונים – לדוג'אדם נפגע בתאונת דרכים וחברת הביטוח צריכה לדעת פרטים כגון: גילך, אם קיבלת עזרה?, כמה ימי מחלה ניצלת?

ישנה כמה דרכים לדעת את כל הפרטים האלה:

1. דרך אחת היא לקחת את התובע לבית המשפט ולשאול אותו את כל השאלות – זהו בזבוז זמן שיפוטי מכיוון שאלה שאלות אינפורמציה.

2. הדרך השנייה היא הדרך הטובה ביותר והיא לשלוח שאלון עם רשימה של שאלות רלבנטיות ולבקש מהצד השני שיענה עליהם. שאלות אלה מלוות בתצהיר (לא תצהיר חיצוני אלא תצהיר בתוך המסמך)

אם הצד השני לא עונה על השאלון, אז פונים לבית המשפט ובית המשפט יכול לחייב אותו לענות על השאלון וכן הוא רשאי לחייב אותו בהוצאות.

ישנם תנאים מוקדמים לשאלון:

1. חובה לשלוח לבעל הדין השני בקשה לענות על שאלון:

   1. הפנייה צריכה להיעשות תוך 30 ימים מאז הגשת כתב הטענות האחרון

      1. אם אותו בעל דין לא נענה לבקשה תוך 30 יום מיום שנמסרה לו. בכזה מקרה יכול המבקש (הפונה) להגיש לבית המשפט "בקשה למתן צו למסירת שאלון" תוך 15 ימים מתוך אותו המועד. דהיינו הסתיימו כתבי הטענות יש לך 30 ימים לפנות לצד השני והוא צריך לענות תוך 30 יום. במידה והוא לא ענה אז אתה יכול לפנות לבית המשפט תוך 15 יום בבקשה למילוי השאלון.

      2. במידה ובית המשפט חייב אותו למלות שאלון ("צו למסירת שאלון")– הוא צריך לתת תשובה לשאלון תוך 7 ימים.

      3. אם הוא השיב בצורה מתחמקת- אז אתה רשאי לפנות לרשם ולבקש צו שמחייב אותו להשיב או להוסיף ולהשיב . ואם הוא לא יענה על הצו אז בית המשפט רשאי למחוק לו את כתב ההגנה.

 

1. גילוי מסמכים – לעיתים בתיקים מסוימים אין שאלון. אבל גילוי מסמכים חייב שיהיה לעורך דין בכל תיק ותיק. הגילוי מאפשר לעורך הדין לדעת איזה מסמכים מצויים בידי הצד השני ודרך זו מאפשרת לו להיערך למשפט (מכיוון שהמשפט שלנו עובד בלי הפתעות וכל בעל דין זכאי לדעת איזה מסמכים יש לצד האחר).

   אתה צריך לפנות אליו ולבקש ממנו שיגלה לכך איזה מסמכים שמצויים ברשותו או בשליטתו ואז הצד השני צריך להשיב ולצרף רשימה של המסמכים שברשותו בתצהיר. זה עובד כנ"ל כמו שאלון. דהיינו אתה צריך לפנות תוך 30 ימים ממועד כתב הטענות האחרון. אתה צריך לפנות במשפט: "הינך צריך לגלות את כל המסמכים שברשותך" . הצד השני צריך תוך 30 יום להשיב לך. אם הוא לא משיב לך יש לך 15 יום לפנות לבית המשפט שיורה לו בצו לגלות מסמכים (ואז יש לו 7 ימים לגילוי).

   בעל דין שלא מגלה מסמך שיש ברשותו לא יהיה רשאי להגיש אותו כראיה של משפט מטעמו, אלא ברשות בית המשפט. לאחר שבית המשפט ישתכנע שהיה לו צידוק לזה שהוא לא גילה אותו.

   כמובן שאם הוא לא יענה לצו אז – אם הוא תובע ימחקו לו את התביעה ואם הוא נתבע ימחקו לו את כתב ההגנה.

 

1. עיון במסמכים – כעורך דין מצפים ממך לקחת את הרשימה ולעבור עליה, אבל חלק מהמסמכים יש לך וחלק אין לך. מה שאין לך והוא נזכר בתצהיר לגילוי. אתה רשאי בכל עת לבקש מהצד השני לעיין ולהעתיק את המסמך שאין לך.

   בעל דין שנשלחה לו דרישה לעיין במסמך שברשותו חייב להשיב לשולח בתוך 7 ימים, היכן? באיזה אופן? ובאיזה מועד? (שיהיה בתוך 7 ימים מיום קבלת התשובה) יתבצע עיון במסמך.

   אם הוא לא נותן לי לעיין במסמך אז אני פונה לבית המשפט.

   בעל דין שלא נענה לדרישה לעיין במסמכים שברשותו לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראייה. אלא אם התקיים החריד – ברשות בית המשפט לאחר שהוא נוכח כי היה הצדק סביר למחדלו.

    

   לסיכום:

1. אם אתה מבקש גילוי או עיון והוא לא מגלה או לא נותן לעיין – אז לא צריך לפנות בבקשה מכיוון שהתוצאה היא שהוא לא יוכל להגיש אותו בבית המשפט. אבל אם המסמך חשוב לך ואתה פונה לבית המשפט והוא מפר את הצו של בית משפט. אזי בית המשפט ימחק לו את התובענה או את כתב ההגנה לנתבע.

2. לעיתים הצד השני לא רוצה לבקש גילוי מסמכים כללי מכיוון שיש מסמכים שהם לרעתו ואין לו בעיה לא להציג אותו במשפט. השאלה איך אפשר לעיין במסמך או לגלות אותו בכל זאת?

   פה אפשר לבקש ללא מגבלת זמן בקשה לגילוי מסמך ספציפי (בתצהיר) או עיון במסמך ספציפי. ואז אתה ממקד את הצד השני לנקודה מסוימת.

    

   מסמכים לדוגמא (12 עמודים לפני סוף הספר)

1. דוגמא לבקשה לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים:

• כל הבקשות מוגשות בכתב.

• בקשה תוגש אם מסתבר שהצד השני קיבל דרישה תוך 30 יום מאז שהוגש כתב הטענות האחרון וחלף 30 יום והוא לא ענה לך.

• הכותרת צד שמאל למעלה היא למעלה – בית המשפט המוסמך מקומית ועניינית . צד ימין למעלה מספר תיק.

• לאחר מכן המבקש והמשיב

• ואז הכותרת – "בקשה בכתב (לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים)"

• בגוף הבקשה המבקש כותב : "ואילו נימוקי הבקשה" – ואז הוא מנמק:

  • ששלחתי לו והוא לא התייחס.

  • נתתי לו תזכורת למרות שאני לא חייב והוא לא אתייחס.

  • התנהלותו של המשיב אינה עולה בקנה אחד....

  • אפשר לאזכר פסקי דין

• הבקשה מסתיימת במילים: "מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה".

   

1. שאלון:

   • למעלה יש כותרת : תצהיר

   • אני הח"מ... ת"ז...., לאחר שהוזהרתי....אני משמשת כ...ועושה כתצהיר תשובה לשאלון.

   • כשעונים על שאלון לא צריך להרחיב. החוכמה היא לא לנדב מידע רק לענות על מה ששואלים אותך.

   • למעלה יש תצהיר של עורך דין:

     1. אימות – עורך הדין צריך להזהיר את האדם להעיד את האמת.

     2. זיהוי – זיהה את האדם.

 

 

4. בדיקת נכסים – כל בעל דין יכול להורות על בדיקת נכס.

לדוג' תובעים אותי על תאונה ואני הזמנתי שמאי ,והנתבע רשאי לבקש ששמאי מטעמו יבוא ויבדוק את הרכב.

אם בעל הדין לא מרשה? אז אני פונה לבית המשפט ושופט או רשם רשאי להרשות לבעל דין אחר לרבות למומחה מטעמו לבדוק כל נכס או חפץ שהוא נשוא המשפט.

כמובן שזה יענה לבעל הדין המסרב בצו ואם הוא לא עונה לצו אז יש את הסנקציות שדיברנו עליהם מקודם (מחיקה וכו').

 

5. הודיות – בעל דין רשאי לדרוש בכתב מבעל דין אחר להודות בעובדה מסוימת או במסמך מסוים. מרגע שהוא קיבל את הדרישה או צריך לענות מודה או לא תוך 7 ימים. ואם מדובר במסמך אז הוא צריך לענות תוך 48 שעות. בפרקטיקה לא משתמשים בהליך הזה מכיוון שאין סנקציות של צו. ולכן אין את הסנקציה של כתבי טענות. הסקציה היחידה היא שבית המשפט יכול לחייב אותו בהוצאות בסוף המשפט אם הסתבר שהוא לא רצה לענות על עובדה שהתבררה לרעתו. (דבר שלא נפוץ ואף פעם לא נשאל בבחינות לשכה)

 

 

צוואה

הקדמה:

החוק שקיים בנושא הוא חוק הירושה 1965.

ס' 1 – בשעה שאדם נפטר עובר עזבונו ליורשיו.

ס' 2 – קובע שישנם שני סוגים של יורשים: א. יורשים ע"פ דין. ב. זוכים ע"פ צוואה.

 

ירושה ע"פ דין - כעקרון יש ירושה ע"פ דין, ואם אדם נפטר החוק קובע כיצד ירושתו מתחלקת. כלומר, גם אם אדם לא עושה צוואה עדיין יהיו לו יורשים. אלא שאת כללי הירושה יקבע החוק. החוק קובע מה מקבל כל אחד מהיורשים.

אם המנוח נפטר אז יורשיו מגישים בקשה לצו ירושה ואם כולם מסכמים אז אם פונים לבית דין. אם אחד מהם לא מסכים אז מגישים בקשה לצו ירושה.

 

ירושה ע"פ צוואה – יש כאלה שכללי הירושה שבדין לא מתאימים להם. ובכזה מקרה אותו אדם קובע את הצוואה איך שהוא רוצה.

חוק הירושה בס' 8 (ב) – "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן אינה בת תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה" – הדרך היחידה בחוק להקנות לאחר מוות היא רק דרך צוואה. כלומר, לקבוע את היורש העתידי כזוכה בצוואה.

בצוואה, זכותך לקבוע מה שאתה רוצה כל עוד זה לא סותר את החוק.

 

ישנם 4 צורות של צוואות תקפות במדינת ישראל. ע"פ ס' 18 לחוק הירושה ישנם 4 סוגים של צוואת:

1. צוואה בכתב יד – כל אחד בלי עדים יכול להכין צוואה. כלומר הוא יכול להכין מסמך אך צריך שיהיו בו 3 אלמנטים:

   1. צוואה שנכתבה כולה מבחינת תוכנה בכתב יד.

   2. תאריך בכתב יד.

   3. חתימה בכתב יד.

*. אם הצוואה עומדת בשלושת הקריטריונים אז היא תקפה.

1. צוואה בעדים - צוואה בעדים יכולה להיות גם מודפסת והתאריך יכול להיות מודפס, צריכה להיות חתימה בכתב ידו של המצווה , ובנוסף צריכים להיות 2 עדים שבפניהם המצווה יחתום לאחר שהוא הצהיר בפניהם שזו צוואתו. באותו מעמד העדים מאשרים בחתימת ידם על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם בצוואתו.

2. צוואה בפני רשות – שריד מהעבר שחידשו בו משהו היום. בעבר היו הרבה אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב ואז אפשרו להם לבוא בפני שופט או דין של בית דין דתי או רשם של בית משפט או הרשם לענייני ירושה ולומר לו את הצוואה בע"פ. ואז הוא יכתוב את הדברים. וכיוון שמדובר במישהו אובייקטיבי אז ישנה תחושה כי הוא יכתוב את מה שהוא אמר לו. ואז השופט או הדין וכו' כותב שהוא בא והצהיר לו שזו צוואתו וכו'.

   היום נושא זה השתנה – עדיין יש צוואה בפני רשות, אך דין הרשות כדין נוטריון. כלומר, אפשר שהרשות תהיה נוטריון (ההבדל הוא שבעדים צריך 2 ופה אפשר רק נוטריון כלומר עד אחד).

3. צוואת שכיב מרע – צוואה בעל פה. כל מי שהוא גוסס וכך מי שרואה את עצמו בנסיבות שמצדיקות זאת על מול פני המוות. הוא רשאי לצוות בע"פ בפני 2 עדים והם מעלים את הדברים על כתב, ברגע שהנסיבות מאפשרות זאת ואז הם מפקידים זאת בפני הרשם לענייני ירושה. צוואה זאת בטלה לאחר חודש ימים שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה והמצווה עדיין נותר בחיים. כלומר, אם חלפו הנסיבות אז לאחר 30 יום הצוואה בטלה.

 

ישנם 3 סוגים של צוואות:

1. צוואה רגילה – אדם כותב למי הוא מצווה (עליה נדבר בקורס עריכת דין)

2. צוואה הדדית.

3. צוואה ספציפית.

 

צוואה הדדית

התיקון הוסיף את ס' 8א לחוק שנקרא צוואת הדדיות – בני זוג רשאים לערוך צוואת מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר , צוואת כאמור יכולים להיעשות בין אם הזוכה ע"פ כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובן אם הוא גורם שלישי, בן בין שני מסמכים שנערכו באותה העת ובין במסמך אחד (בס' זה צוואת הדדיות).

מה שאומר המחוקק הוא שיכולים להיעשות צוואות הדדיות.

 

הס' נחקק על רקע שבני זוג עשו צוואה הדדית, כלומר מי שמת ראשון יורש את השני. מה שקרה הוא שהיא הלכה ועשתה צוואה אחרת. ואז היא חלתה והצוואה האחרת, מכיוון שהיא יותר מאוחרת היא תקפה. המחוקק אמר כי הוא לא מקבל את הדבר הזה מכיוון שהבעל הסתמך עליה.

 

ס' 8 (ב) לחוק הירושה אומר כי :

"(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

(1) בחייהם של שני בני הזוג - המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

(2) לאחר מות אחד מבני הזוג -

(א) כל עוד לא חולק העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

(ב) לאחר חלוקת העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה"

 

עד לפני 3 שנים היה מצב שבני הזוג עשו צוואה הדדית ולאחר מכן בן הזוג הלך ועשה עוד צוואה אולם לאחר התיקון בחוק לא יכולים בני הזוג לעשות צוואה נוספת מהצד.

 

החוק אומר כי אם יש צוואה הדדית והוא רוצה לשנות את הצוואה אזי הוא צריך לתת הודעה בכתב לבת הזוג שלו שהוא משנה את הצוואה ואז בת זוגו יכולה להחליט שהיא גם עושה צוואה. מרגע ההודעה בכתב הצוואה ההדדית בטלה.

 

יכול להיות שבן הזוג מת ואז האישה רוצה לעשות צוואה שהירושה תעבור לאחותה במקום לילדים והחוק אומר כי האישה לא יכולה לעשות זאת, היא חייבת להעביר את הכל לעיזבון.

 

נוסח של צוואה הדדית:

• מקובל בד"כ לעשות זאת במסמך אחת.

• אנו הח"מ.......שמות ות"ז

• מציינים שבני הזוג במצב תקין, לא מושפעים מאיזה שהיא סיבה וכו'. לדוג' "בהיותינו בדעה צלולה ובמצב בריאות תקין, מרצוננו הטוב וללא אונס או השפעה בלתי הוגנת..."

• "זוהי צוואתנו האחרונה וכל צוואה קודמת לה בטלה ומבוטלת"

• אם אני אמות הכל שלך, אם אתה תמות הכל שלי.

• מקובל עוד פעם אחת לקבוע יורש אחר יורש. לדוג' אם שני בני הזוג מתים אז הרכוש יועבר לילדים.

• ס' 5 - בצוואה שלנו יש ילד שמצבו שונה מהאחרים לדוג' הוא עוד לא התחיל ללמוד, לא התחתן. ואין בעיה לקבוע הוראה מבחינה ניסוחית שילד יקבל סכום גבוה יותר או ימשיך לגור בדירה לעוד זמן מסוים. גם כאן יש לעמוד ולקבוע תנאים מוסריים וחוקיים.

• ס' 6 - החוק קובע שאם יורש נפטר לפני המוריש אז זה יועבר לצאצאיו. ולכן חשוב להכניס סעיפים של כדורי קמח והוא יודע שלא משנה מה יקרה הרכוש יישאר במשפחה. למרות שזה המצב שקיים בחוק , כדי להרגיע מומלץ להכניס את ההוראה לס' בצוואה.

• ס' 7 – מקובל להכניס הוראה שקובעת – מה יקרה אם מי שנותר בחיים יתחתן או יחיה עם ידוע בציבור ואז הוא צריך את הסכמת הילדים לשינוי.

• ס' 8 – כמו ס' 6 מיותר מכיוון שזה מופיע בהוראת החוק אך מומלץ להכניס אותו כדי להרגיע את הלקוח. ס' זה מדבר על הזכות שכל עוד אני חיים אני מוסמך לשנות את הצוואה כרצוני ולעשות ברכוש כרצוני. ולכך חשוב להסביר ללקוח שהצוואה נכנסת לתוקף רק במוות.

• ס' 9 – זה ס' שמופיע בכל הצוואות: "אנו חותמים על צוואתנו זו, שנעשתה על ידינו....."

• חשוב לציין תאריך – מכיוון שהוא קובע את הקדימות שלה.

• ואז חתימות עם כתב יד של בעלי הצוואה.

• ולמטה יש את התצהיר שהוא כולל ("אנו הח"מ מאשרים בזה כי הגב...ומר..הצהירו בפנינו...":

  • תאריך

  • חתימה ושם של העדים שהיו עדים להצהרה וחתימה של בעלי הצוואה.

  • אין חובה לת"ז של העדים.

 

נוסח של צוואה ספציפית:

כל הנושא של צוואה ספציפית נולד מכוח ס' 40 לחוק הירושה –

40. אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים–

(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;

(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה – מנה).

 

ס' 40 אומר כי אדם יכול להוריש בצוואה את כל עזבונו , אם הוא לא יכתוב צוואה אז כל עזבונו יהיה בצוואה ע"פ דין.

ישנה אפשרות שניתן יהיה לעשות צוואה רק על חלק מהנכסים שיש לו ולכן אם לאדם מסוים חשוב שנכס מסוים יעבור לאדם מסוים במותו אז הוא עושה צוואה, שאר הרכוש יחולק ע"פ דין.

 

ניסוח:

• הכותרת אין חובה לרשום. אך המרתה אומר כי עדיף לרשום "צוואה ספציפית".

• המרצה אומר שצריך להיזהר מבחינת הניסוח מכיוון שמדברים על יום המוות וזה לא נוח.

• צריך לציין שם ות"ז של המוריש ושל היורשים .

• על האדם לציין שהוא עשה זאת בדעה צלולה ולא אנוס וכן יש לרשום כי כל צוואה אחרת מבוטלת.

• יש להראות שזו צוואה ספציפית ולכן עליו לרשום לגבי מה הוא עושה את הצוואה הספציפית.

• אם ימות היורש אזי ילדיו ירשו.

• חתימת האדם והעדים כמו הצוואה ההדדית.

• כל שאר הירושה יתחלק לפי חוק הירושה או כל צוואה אחרת שהוא יכתוב.

• למטה יש את האישור של התצהיר – "אנו הח"מ ת"ז ...מאשרים בזב , כי היום הצהיר בפנינו מר...כי זוהי צוואתו האחרונה, וחתם עליה בפנינו בחתימת ידו, בהיותו בדעה צלולה ומרצונו הטוב החופשי" (למטה חתימות של העדים).

 

"מעין צוואה ספציפית":

ס' 147 לחוק הירושה –

147. דין תשלומים על פי ביטוח וכו'

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

זה מעין צוואה ספציפית, קובעת למי ילך , לא ילך ע"פ העיזבון.

"אחר כך תרשום יורשים". צוואה רגילה לא גוברת. צוואה כללית כדי שתהיה תקפה צריך להבהיר בפירוש שמבטל צוואה ספציפית.

הסבר לדוגמא: אם יש לי ביטוח חיים ואני רושם שם של מוטב. אזי הוא יגבר ולכן אם אני רוצה שמישהו אחר יהיה מוטב אני צריך לשנות את השם בפוליסה. אם אני לא עושה זאת אז מי שכתוב יגבר.

 

 

 

בקשה לסעד זמני

סעד זה זמני, זה סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך. שמאפשר שההליך יתקיים בצורה תקינה מתחילתו ועד סופו. או שהוא ניתן על מנת להבטיח את ביצועו של פס"ד.

הנפוץ ביותר הוא:

בקשה לביטול עיקול זמני - אנו חוששים כי האדם יעלים את רכושו ולכן בהרבה מאוד תביעות נותנים לתובע סעד של עיקול זמני ואז אם הוא יזכה יהיה לו מהיכן לממש את זכייתו.

ישנם עוד סעדים כמו:

*. בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ - בא להבטיח שהוא יתייצב למשפט,

*. צו עשה זמני או צו מניעה זמני – נותנים אותם כדי לאפשר שינוי שלא יהיו עובדות בשטח.

 

לסיכום: הסעד הזמני נועד לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות של העובדות הקיימת בעת הגשת התביעה (תובענה) שאחרת עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פס"ד, כך שבסופו של ההליך ימצא עצמו התובע מול שוקת שבורה.

הבקשה מוגשת ע"י התובע כנגד הנתבע, הבקשה מתבררת בדרך של בקשה בכתב שאליה מצרפים תצהיר שבו המבקש מפרט את העובדות הנוגעות לבקשה.

כשמדובר בסעד זמני אז מצרפים בנוסף "התחייבות עצמית" של המבקש לפיצוי המשיב בגין כל נזק שיגרם לו ע"י הסעד הזמני. אם התביעה תיפסק או אם יפקע הסעד הזמני מסיבה אחרת.

 

עיקול זמני:

עיקול מהו? עיקול זו פעולה משפטית שמופנית נגד בעלים של נכס או מחזיק בנכס והוא בא להגביל את יכולת הסחירות בנכס. העיקול נועד כדי לשים יד על הנכס ולמנוע מצב שהנתבע יבריח את הנכס ולהביא בסופו של דבר למצב שאם התובע יזכה בתביעה הוא יוכל לממש את הנכס ולהיפרע ממנו בשל החוב שחייב לו הנתבע.

 

סעד זמני ועיקול בתוכו ניתן להגיש לפני התביעה בתנאי שתגיש את התביעה עצמה תוך 7 ימים. בד"כ הבקשות מוגשות בד בבד עם הגשת התביעה.

כמובן שפרקטית עדיף לבקש לפני. ניתן לבקש אחרי הגשת התביעה, וגם בסוף התביעה – כלומר, בכל שלב, גם בהליך ערעור.

 

איזה בית משפט יש מוסמך לדון בבקשה? אותו בית משפט שדן בתביעה עצמה ידון גם בסעד הזמני.

 

מי מוסמך לדון בבקשה לעיקול זמני? מי שמוסמך לדון הוא שופט , רשם שהוא שופט או רשם שאינו שופט.

 

באילו תביעות ניתן לבקש עיקול זמני?

מחוקק המשנה קבע שעיקול זמני אפשר לבקש ולקבל רק בשני סוגים של תביעות:

1. תביעה כספית – תובענה לסכום כסף.

2. תביעה לדבר שבעין – תובענה לאכיפה. ואולם בתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול של הנכס הנתבע בלבד. לדוג' הגשתי תביעת פינוי נגד דייר שלא מפנה את הדירה שלי, פה אני לא יכול לבקש עיקול.

   דוג' נוספת – צו עשה כנגד בן אדם מסוים שלא יטריד אותי, גם פה אני לא יכול לבקש עיקול.

   דבר שבעין – הכוונה היא לעקל רק את הנכס שלגביו מבוקש הדבר שבעין. לדוג' עשיתי הסכם עם אדם שימכור לי את המכונית שלו. ואז הגיע העת והוא לא רוצה להעביר לי את הרכב. ולכן ע"י תביעה לאכיפת ההסכם המכר אני יכול לבקש להטיל עיקול על הרכב.

    

   מהם הנכסים שאפשר לבקש לעקל אותם?

   אפשר לעקל כל נכס שבעין, חובות, זכויות הכול בתנאי אחד שיש בהם איזו שהוא עניין של וודאות. לדוג' שכירות ששוכר אמור לשלם, ישנה אפשרות סבירה שזה ישולם ולכן יש וודאות.

   *. ישנם גם חוקים שקובעים מגבלות על עיקול. לדוג' בפיצוי ימית הכסף שהם קיבלו יהיה מוגן מפני עיקול או שמעקלים לאדם כסף למעט בחוב למזונות יש סכום מסוים למחייה שלא ניתן לעקל או גמלאות מסוימות של ביטוח לאומי שנקבע בחוק שלא ניתן לעקל אותם.

   *. רוב העיקולים מוטלים אצל צדדים ג' שמחזיקים נכס או זכויות של הנתבעים.

    

   התנאי לעיקול – בית המשפט רשאי לתת צו עיקול רק אם הוא שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאם לא יינתן צו עיקול יכביד הדבר על ביצוע פס"ד. דהיינו ראיות לכאורה להכבדה על ביצוע פס"ד.

    

   בקשה לצו עיקול נדונה במעמד צו אחד (מכיוון שאם יזמנו אותו הוא יעלים את הנכסים בינתיים) אלא אם כן הרשם או השופט מגיע למסקנה שאם הוא יקבע דיון במעמד הצדדים זה לא יפגע בסעד הזה. לדוג' מקרקעין, מכיוון שקשה להעלים אותם.

    

   אם יינתן צו עיקול - אם ניתן צו עיקול זמני אז העתק הבקשה לצו עיקול זמני וצו העיקול הזמני והערבויות שבית המשפט קבע (כתה הערבות) ימסרו במסירה אישית לנתבע בתוך 3 ימים מיום מתן הצו. במידה והוא לא ימציא תוך 3 ימים אז הצו יפקע.

    

   זכויות הנתבע (המשיב) - המשיב הנתבע רשאי להגיש בקשה לביטול צו העיקול תוך 30 יום ממועד המצאתו (מיום שהומצא לו הוא יכול לבקש ביטול). במידה והוגשה בקשה לביטול מקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ 7 ימים מיום הגשת הבקשה לביטול. בדיון חוזרים לדון בבקשה עצמה ודנים בהצדקה בהוצאת צו העיקול הזמני. כלומר, בודקים האם יש הכבדה.

   אם השופט או הרשם מגיע למסקנה שהתנאים מתקיימים אז הוא ישאיר את הבקשה על כנה. ואם הוא מגיע למסקנה שלא התקיימו התנאים אז העיקול יבוטל.

    

   איך נראית בקשה לעיקול זמני?

• שמדובר בבקשה אין תובע ונתבע אלא "מבקש" ו "משיב". ומקובל לרשום בסוגרים (נתבעת) ו (תובע).

• "המחזיקים" – כל הרשימה של צדדי ג' שאצלם יש נכסים וזכויות של הנתבעים ואם הבקשה תתקבל אז אצלם יוטל העיקול.

• "פרטי הנכסים והזכויות:" חייב לעשות שיוך בדיוק (ולא לעשות זאת בצורה של "דייג"). בבקשה לעיקול זמני אתה מחויב בדיוק להגיד אילו נכסים אתה מבקש לעקל:

  • כותבים בצורה מסודרת את הפרטים על הזכויות והנכסים אצל צדדי ג'.

• כותרת: בקשה להטלת עיקול זמני – במעמד צד אחד

• לאחר מכן "בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד בסך של....שיש למשיבים אצל המחזיקים..., כמפורט לעיל".

• "ואלו נימוקי הבקשה":

  • התקשרות הצדדים – סעיפים 1 – 58 מתארים את כל העובדות שמשתנות ממקרה למקרה.

  • "הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד"- סעיפים 59 – והלאה. פה מראים שיש הרבה נכסים שהם משועבדים וישנה בעיתיות.

    • מראים שאם אני סוקר את כל הנכסים אין להם מאיפה להביא את הכסף.

    • צריך להראות ראיות לכאורה להכבדה – מביאים ראיות אך לפני זה עושים עבודת חקירה של נכסים של הנתבעים לפני הבקשה.

  • "אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד כמפורט בפתיח לבקשה זו"

  • הבקשה מסתיימת במילים - "יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה"

  • חתימה של עו"ד בא כוח המבקשת.

 

במקרה שלנו הייתה תביעה שכנגד ואז באו וביקשו ביטול עיקול. ביטול עיקול ניתן לבקש מנימוק טכני (אם לא המציאו תוך 7 ימים) או מנימוק מהותי כגון: לא התקיימה הכבדה.

פרקטית תמיד עדיף לבקש ביטול עיקול מסיבה טכנית, זה יותר קל מכיוון שאין שיקול דעת.

 

איך נראית "בקשה לביטול עיקולים זמניים"?

• שמות הצדדים בדומה לבקשה לעיקול זמני.

• הכותרת – "בקשה לביטול עיקולים זמניים"

• "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות לאלתר על ביטול צו העיקול הזמני שניתן..., זאת מן הטעם שהעיקול הזמני פקע, בהתאם לנימוקים שיבואו להלן"

• "ואלו נימוקי הבקשה:"

  • א. מבוא – חקיקה ופסיקה

  • ב. עובדות – תיאור הסיבה לביטול.

  • בסיום - "אשר על כן, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על ביטול צו העיקול הזמני מן הטעם שצו העיקול הזמני פקע".

  • "בקשה זו נתמכת בתצהירים..." – למדנו בעבר שאם יש עובדות אז צריך שהם יתמכו בתצהיר.

  • חתימת בא כוח המבקשים.

 

סמסטר ב':

*. בהמשך הסמסטר יהיו 2 מטלות רשות – ניסוח הסכם וניסוח כתב טענות. מי שרוצה יעשה ומי שלא ירצה לא יעשה.

 

 

הסכם עבודה אישי

 

קודם כל הכותרת – "הסכם עבודה אישי".

 

הסבר על דיני העבודה - בתחום דיני העבודה ישנם חוקים שקרואים בשם חוקי המגן של העובד. לדוג' שעות חוק עבודה ומנוחה, חוק הגנת השכר, חוק חופשה שנתית, חוק דמי מחלה, חוק פצויי פיטורין, וכו'.

החוקים האלה מגנים על העובד, והם קובעים תנאים מינימאליים שהמעביד חייב לתת.

המעביד לא יכול להתנות על החוקים האלה גם בהסכמת העובד.

הרבה עובדים מקבלים הרבה יותר מהתנאים המינימאליים וזה נובע או מהסכם קיבוצי או מחוזה עבודה אישי.

הסכם קיבוצי הוא הסכם שלא חל על עובד מעביד ספציפי אלא מערכת של הרבה מאוד עובדים עם מעביד מסוים או קבוצת עובדים עם קבוצת מעבידים.

בהסכמים כאלה גם בחוזה אישי וגם בהסכם קיבוצי אתה לא יכול לתת פחות מחוקי המגן. מה שהמעביד יכול לעשות הוא לאמץ את חוקי המגן או לתת יותר מחוקי המגן.

אם אין הסכם אז חלים חוקי המגן של העובד.

 

עכשיו אנחנו נראה דוגמא של "הסכם עבודה אישי".

• תאריך ומקום חתימת החוזה

• בין לבין

• 1. המבוא: במבוא מראים את זהות הצדדים ואת תכלית החוזה.

• כל אלה: "הואיל ו"...

  • הצהרת העובד שהוא מתאים לתפקיד

  • הצהרה של החברה שהיא מעוניינת להעסיק אותו

  • העובד מצהיר שהוא מעוניין בהעסקה ובתפקיד....

  • המרצה אומר שאפשר להוריד את ההואיל הרביעי – שהעובד נתן את הסכמתו לכהן בתפקיד.

• לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

• 2. כותרות הסעיפים – אין להיעזר בהם לשם פרשנות ההסכם.

• 3. אופי וטיב ההסכם – מה שחשוב להגדיש בהסכם כזה הוא שההסכם הזה הוא הממצא ואתה לא כפוף לכל מיני הסכמים ונהלים, כי אחרת אין לזה סוף. כלומר, העובד לא יכול לבוא ולהגיד כי ההסתדרות חתמה על הסכם אחר – הסעיף מבהיר לצדדים שזה החוזה שחל בניהם.

• 4. מהות ודרישות התפקיד – כותבים ברחל ביתך הקטנה מה הוא הולך לעשות, מקובל להגדיר בדיוק את התפקיד, מה הם הציפיות של הצדדים ולמה הוא כפוף (היררכיה).

• 5. שעות העבודה – מקובל לציין מהם שעות העבודה וזה חשוב לצורך הס' הבא שהוא שעות נוספות. רוצים לדעת בדיוק כמה שעות עובדים.

  • ישנם תפקידים שבהם אתה יודע בדיוק באיזה ימים ובאיזה שעות אתה צריך את העובד ולכן אין בעיה שזה יהיה כתוב בחוזה, אבל אם יש תפקידים שבהם יש היקף משרה משתנה (לדוג' פרויקטים) אז מקובל להעביר את הנושא של היקף המשרה לנספח (כשמדובר בדברים משתנים אז עושים זאת בנספח, זאת בכדי לא לשנות כל פעם את החוזה מהתחלה).

  • מקובל בשוק הישראלי שאם אתה עובד 5 ימים בשבוע אז אתה עובד 9 שעות ביום או שאתה עובד 6 ימים ואז 8 שעות ביום.

  • מדברים על יום המנוחה.

• 6. שעות נוספות – הסעיף מדבר על השעות הנוספות:

  • צריך שהעובד יהיה מודע לזה שהוא יצטרך לעשות שעות נוספות, והעבודה בשעות נוספות מחייבת קבלת רשות מהממונה.

  • הס' הבא מדבר על שעות נוספות כחישוב חודשי. כלומר, מחשבים את כל השעות שהעובד אמור לתת כל החודש ואם יש שעות נוספות אז הוא יקבל בעדן את התשלום על השעות הנוספות.

  • בהסכם הזה נתנו לו שעות נוספות ע"פ חוק.

  • ובערבי חג לאחר השעה 13:00 הוא מקבל מעבר למה שהחוק מחייב.

  • הס' הבא אומר שההשתלמות או יום עיון שבהם השתתף העובד, החברה לא תהיה חייבת בתשלום.

• 7. תקופת ההסכם – ישנם שני סוגים של ההסכם. הסכם אחד הוא בלי תאריך סיום, העובד בא לתקופה קבועה ובמקרה כזה כל אחד יהיה רשאי להביא אותו לידי סיום ע"י הודעה מראש כל צד יכול הביא את ההסכם לסיום, פה הצדדים יכולים לקבוע תקופת הודעה מוקדמת אחרת. לדוג' אם המשרה היא בעייתית אז קובעים תקופה יותר ארוכה.

  ישנם הסכמים שהם זמניים לדוגמא לפרויקט מסוים ולכן בהם צריכים לקבוע תקופה מוגדרת או תנאי מפסיק.

  • בהסכם שלנו קבעו דד ליין, ואם החברה רוצה להמשיך להעסיק את העובד אחרי הפרויקט אז היא יכולה , בתנאי שהיא מודיעה לעובד תוך 30 יום על חידוש החוזה.

  • כל אחד יכול לסיים את החוזה בהודעה מוקדמת, מעל חצי שנה לפחות חודש ימים.

  • 7.5 – סעיף שחשוב להיות בכל הסכם – אם העובד רוצה לעזוב אז אין בעיה, אבל הבעיה היא שמפטרים את העובד, ואז יש תקופה של הודעה מוקדמת. במקרה והמעביד רוצה לפטר את העובד וחושש שהוא יישאר בחברה במשך 30 יום (שזה מה שמחייה חוק הודעה מוקדמת) אז המעביד יכול להגיד לעובד שבחודש של ההודעה המוקדמת העובד יישב בבית ויקבל את דמי ההודעה המוקדמת. כלומר, כאילו הוא עובד פיזית בחברה עד שהוא מפוטר.

  • 7.6 – ישנם מקרים שבהם מקובל שבהם אתה יכול להעזיב עובד בלי הודעה מוקדמת ובלי דמי הודעה מוקדמת, והם:

    • פגיעה בחברה כמו: עובד שמעל, עובד שגנב וכו'

    • איבוד כושר גופני או שכלי.

    • נעדר לפרק זמן של יותר מ 7 ימים בלי הודעה מראש.

    • העובד הפר את חוזה העבודה שלו.

• 8. סודיות – מקובל לקבוע מכאן ועד עולם אין הגבלה של זמן.

  • העובד לא יגלה/יעביר/ימסור כל מידע עסקי הנוגע לחברה או עסקיה וכו'.

• 9. משכורת – במשכורת ההוראות צריכות להיות ברחל ביתך הקטנה.

  • מה חייב להיות בהסכם:

    • חייב להיות סכום ברוטו

    • איך מעדכנים את השכר?

    • מה המשכורת כוללת?

    • למה יהיה זכאי העובד: חוק דמי מחלה, דמי חופשה וכו'.

  • 9.3 – פה הוסיפו ס' שגם אם פוטרת אתה מקבל . כלומר, מפרישים לך כל חודש סכום על חשבון הפיטורין.

  • 9.4 – למה העובד יהיה זכאי כגון: דמי מחלה, דמי חופשה וכל יתר ההטבות הסוציאליות ע"פ חוק.

  • 9.6 – פה הטיבו עם העובד ונתנו לו את המשכורת בכל 1 לחודש.

• 10. תנאים נלווים-

  • בנושא של חופשה נתנו לו את המינימום.

• 11. העברת תפקיד – סיום כמו בכל דבר הוא צורם ולכן חייבים לקבוע הוראות לסיום.

  • השארת ציוד מסודר, עזיבה נקייה ומסודרת. במקרה שלנו הוא מחויב לחפיפה מסודרת .

• 12. שונות – יתר תנאים שהצדדים רוצים ודברים שלא הוסדרו עד לכאן.

  • למניעת ספק מכניסים הוראה מה יחול לגבי מה שלא הוסדר.

  • כל שינוי ותיקון של ההסכם יחייב כתב וחתימת שני הצדדים (מכיוון שניתן להגיד שהוא הבטיח לי וכו').

  • כתובות הצדדים כמפורט בכותרת.

  • בס' הזה מדברים על דרכי מסירה וזמנים. למשל : אם ההודעה נמסרה ביד היא תיכנס לפועל עם המסירה.

• "ולראיה באו הצדדים על החתום:"

  • חותמת של שני הצדדים.

     

     

 

 

 

 

 

קריאת רשות:

בתחום דיני העבודה יש 3 דברים: הדבר הכי בסיסי שקיים בדיני עבודה נקרא החוק- חוקי מגן- חוקים קוגנטיים- אתה יכול לתת תנאים טובים יותר מהחוק אולם לא פחות מכך.ש דבר שנמצא מעל, במובן שלא יכול לסתור את החוקים הקוגנטיים- הסכם קיבוצי- הסכם שמי שחותם עליו זה מעביד או ארגון מעבידים מצד אחד ומי שחותם עליו מהצד השני זה ארגון העובדים, הועד. קוראים לכך הסכם קיבוצי מאחר והוא חל על כל העובדים במשק. הסכם קיבוצי יכול לתת לך תנאים יותר טובים מהחוק ולא פחות מהחוק.

יש דבר מעבר שהוא חוזה עבודה אישי- אתה הולך לעבוד במשרד עו"ד, אם תעבוד במשרדי ממשלה ממילא יהיה לך הסכם קיבוצי אולם במגזרים הפרטיים אין הסכם קיבוצי במשרדים הפרטיים ולכן אתה חותם על חוזה עבודה אישי מאחר ואם לא תעבוד עם חוזה עבודה אישי אזי החוק יכול עליך והחוק הינו מינימליסטי.

בחוזה עבודה אישי ניתן לתת תנאים יותר טובים מאשר יש בהסכם קיבוצי, המנהלים עובדים על חוזה עבודה אישי.

כאשר אתה הופך להיות דיקאן אזי אתה לא עובד יותר על הסכם קיבוצי אלא אתה עובר לחוזה עבודה אישי שאפשר להטיב שם יותר איתך.

 

סוף הכותרת מסתיים בהצגת הצדדים, ישנם חוזים כגון חוזה עבודה אישי, אז יהיה לנו בין לבין.

ואם יש יותר משניים עורך הדין ירשום "ולבין" וכו'.

חובה לציין על הצדדים את השם המלא של הצדדים, חובה לרשום את מס' הזיהוי של הצדדים, לכל גוף יש מספר זיהוי. לאחר מכן צריך כתובת מאחר וכאשר הצדדים רוצים לשלוח הודעות אחד לשני אזי יוכלו לשלוח לכתובת ואם לא רוצים את הכתובת הרשומה אזי יש לרשום כתובת אחרת.

מומלץ לעשות קיצור לשמות ( להלן: "העובד").

הסכם עובדים תמיד מתחיל כך:

המבוא- הואיל

הגוף- לפיכך.

 

המבוא להסכם- צריך לציין שני דברים, הראשון, חייבים להבין בגדול מי הצדדים. כלומר, כשאתה קורא את המבוא אתה יכול להבין על מי מדובר. דבר שני, כאשר אתה קורא את המבוא אתה תבין על מה מדובר.

כאשר אנו קוראים את המבוא אנו כבר מבינים מי הם הצדדים להסכם וכן על מה החוזה.

יש מי ויש מה ולכן גמרנו את המבוא.

לא חייבים לתת את כל הפרטים.

 

גוף ההסכם- תמיד מתחיל במילה לפיכך.

הרעיון הוא שצריך להבין כי מכאן מתחיל גוף ההסכם. יש שלב שמעביר את זה מהמבוא לגוף ההסכם.

כאשר עושים חוזים ומדובר בחוזה שמכיל מס' עמודים, כאשר עושים את הכותרות מאוד נוח להתמצא בחוזה. כאשר יש כותרות זה פשוט נוח.

לנושא זה יש בעיה- בכותרות ובמבוא.

בקשר לכותרות- יש אפשרות שינסו להשתמש בהם לפרשנות כמו שמשתמשים בפרשנות לכותרות חוקים ותקנות. כאשר אתה כותב חוזה זה לא סביר שתחשוב איך לרשום זאת על מנת שלא ישמשו לצורך פרשנות. לפיכך, אנו רושמים במבוא כי הכותרות, אין בהן כדי לפרשן והן לנוחות בלבד.

מבוא- במבוא יש כל מיני הצהרות מסוימות- הרבה פעמים רוצים להכניס את המבוא כחלק מההסכם.

למעשה המבוא אינו חלק מההסכם, לפיכך מתחיל את ההצעה והקיבול. על מנת להכניס את המבוא אנו רושמים כי המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

מאוד חשוב להכניס את המבוא לחוזה מאחר ושם אנו אומרים מי הצדדים ועל מה החוזה ואז במידה ואותו צד מתברר כי אינו מה שאמר שהוא אזי אנו נבוא ונאמר לו מה הוא התחייב במבוא.

 

אנו עוברים להסכם העסקה:

2. תפקיד

דבר ראשון שחייב להיות בכל חוזה כזה הינו תיאור התפקיד- יש המון מחלוקות בין עובדים ומעבידים " מה אני אמור לעשות?" בא הרבה פעמים העובד ואומר כי הוא הבין שצריך לעשות א' ולא ב'.

2.1 העובד יהיה כפוף להנחיות מועצת המנהלים של החברה.

2.2 העובד יעבוד משרה מלאה, קרי, 5 ימים בשבוע.

2.5 מובהר, כי תפקיד העובד דורש מידה מיוחדת של אמון אישי....- ישנם שני סוגי הסכמים עם עובדים:

האחד, בא ב- 8 והולך ב- 4.

ישנם תפקידים שהם בעיתיים, תפקידים שאתה נותן לעובד הרבה חופש פעולה וכוח ואז אתה לא נותן לו זמנים מוגדרים כי יש מצבים שהוא יעבוד מעבר לשעות ובשעות שונות.

עם מנכ"ל וסמנכ"ל וכו' אתה לא יכול להגדיר שעות עבודה.

אלו הם בד"כ עובדים שלא מחתימים כרטיסים ולא עובדים איתם על מינימום.

חוק המגן העיקרי של העובדים הינו שעות עבודה ומנוחה- נחקק ב- 1951 לכן מקובל מאוד שעל עובדים כאלה לא חלים הכללים הללו.

יש שוני בין משרות בכירות לבין לדוג' מזכירות אשר הן עובדות לפי חוק המגן.

 

3. תמורה

צריך להתייחס אליו ברחל ביתך הקטנה, יש להתייחס אליו בזהירות ובהתאם לכל עובד.

הכל חייב להיות ברור, צריך לשבת ולדעת עד הפרוטה האחרונה מה הוא מקבל על מנת שלא תהיה נא מחלוקות ביום מן הימים, חייב להיות בירור על מנת שלא תהיה מחלוקת ביום מן הימים.

אם נותנים לו 100 ₪ השתתפות בפלאפון אזי צריך לרשום לו זאת ואם מגיע לו גלובס כל בוקר אזי צריך שיהא רשום שמגיע לו גלובס כל בוקר.

כשעושים הסכמים עוה"ד יכול להיות של שני הצדדים אולם יש להשתדל כמה שפחות מאחר ואתה הופך להיות בעל תפקיד מעין שיפוטי. זה ימנע כנגדכם טענות בעתיד.

 

4. מיסים ותשלומי חובה

יש הרבה צורות של העסקה, צריך להיות ברור מי משלם את המס.

 

5. חופשה שנתית

חייבים לקבוע הוראות בנושא חופשה שנתית ואפשר להגביל שם את האפשרות לצבור זמני חופשה וכן ניתן לתת יותר ימי חופשה.

 

6. ימי מחלה והבראה

נושא שמופיע בחוק דמי מחלה, זה נושא ששר העבודה הרחיב אותו על כל המשק בהסכם קיבוצי.

ימי הבראה הינם בתשלום והם עולים עם וותק העובד באותו מקום עבודה.

 

7. תקופת ההסכם

כמו שיש ס' תמורה ב הסכם גם יש ס' תקופת ההסכם. נושא התמורה והתקופה צריכים להיות ברורים.

יש הסכמים לתקופות ארוכות, קצרות, עם אופציות וכו'.

 

8. אי-תחרות וסודיות

היום, במיוחד בתפקידים בכירים, יש שני נושאים מאוד חשובים:

1. נושא סודיות.
2. נושא תחרות- אתה לא רוצה שמחר הוא יעזוב ויפתח מולך אותה חנות אולם מאחר ויש את חוק חופש היסוד אזי צריך ששהתנאה תהיה סבירה על מנת שביהמ"ש לא יבטל אותה.

תמיד צריך לבדוק את הנושא של אי תחרותיו וסודיות. בנושא של תחרות אין בעיה להאריך את הסודיות.

9. כללי

בכל חוזה יש את הס' הכללי שמכניסים בו את כל מה שרוצים.

9.4 צורת שליחת הודעות.

 

בסוף ההסכם יש את חתימת הצדדים.

מומלץ להחתים את הצדדים על כל דף בהסכם בראשי תיבות על מנת שלא יאמרו לאחר מכן שלא היה את הדף הזה והזה.

עד כאן.

 

 

כתב תביעה – בנזקי גוף (בית חולים מאיר- מסמך מספר 6 בחלק השני)

 

• ראשית המרצה אומר כי לא ניתן להגיש את התביעה כנגד בית החולים בלבד, מכיוון שבית החולים לעולם אינו אישיות משפטית. חלק מבית החולים שייכים למדינת ישראל ולכן התביעה תוגש נגד מדינת ישראל. והחלק השני של בתי החולים שייכים לקופות החולים ומדובר בעמותות עותומאניות ואז ניתן לתבוע את הבעלים.

• שנית, צריך לציין:

  • מהות התביעה – נזקי גוף.

  • סכום התביעה – מוגבל לסמכות בית המשפט, מכיוון שלמדנו בסדר דין אזרחי שאם מדובר בנזק גוף מסוג "נזק כללי" אז אי אפשר לציין סכום מכיוון שמדובר בנזק עתידי, ולכן אם מגישים למחוזי אז בסכום התביעה מציינים: "מוגבל לסמכות בית המשפט".

    • צריך לזכור שאם מגישים תביעת נזקי גוף מסוג "נזק כללי" – ניתן להגיש גם לבית המשפט המחוזי ואז לא כותבים את המילים: "מוגבל לסמכות בית המשפט", מכיוון שאין הגבלה של 2.5 מליון ואם מגישים למחוזי, אז ברור שרוצים יותר מ 2.5 מליון פיצוי.

• כותרת: "כתב תביעה"

• ס' 1 – "התובעת מתכבדת להגיש בזאת את תביעתה...."

• ס' 2- הוא מאוד חשוב – פה מציינים את הנתונים של התובעת כגון: מצב משפחתי, ילדים,גיל ובמה היא עוסקת (כל 4 הנתונים מאוד חשובים לצורך חישוב הפיצויים)– מכיוון שצריכים להעריך את הפיצוי. לדוג' חשוב לציין את תחום העיסוק – כדי לפצות אותה בראש נזק מסוג "פיצויי השתכרות".

• ס' 3 – "הנתבע 1 הינו מרכז רפואי...."

• ס' 4 – "הנתבע 1 הינו בבעלות, מוחזק ומופעל...." – זאת בכדי לדעת מי הנתבעים. כלומר, מי האישיות המשפטית ומכאן גם מבינים את האחריות שילוחית.

• ס' 5 – "התובעת נפגעה בצורה קשה...כפי שיפורט להלן" – תמיד תבוא פיסקה שתכניס אותנו לתביעה הכוללת הקדמה לסיפור ואז נכנסים בס' הבא לסיפור עצמו.

• ס' 6 – פה מספרים את הסיפור בלשון בני אדם, מה היא הייתה אמורה לעבור, ומה הוסבר לה, ומה היא קיבלה. המרצה אומר שהסעיף פה הוא מאוד מפורט מכיוון שהוא צופה את הטענות של ההגנה ומעלה את הטענות שלך כבר עכשיו. כלומר, מעלים טענות שבית החולים יעלה בכתב ההגנה.

  • צריך לזכור את הכללים שלמדנו לגבי כתב תביעה בסמסטר א':

    • ראשית, כל מסמך מהותי ישנה חובה לצרף אותו.

    • ס' 7 - שנית, הוא מסביר את המהלך של כל הניתוח ואומר : "להלן הניתוח". כלומר, שיש משהוא ארוך אז נותנים לו שם קצר ומגדירים אותו בין הס' הראשונים, זאת כדי לא לחזור על כל המהל כל פעם שצריך להזכיר את הניתוח.

• ס' 8 – "מאז הניתוח וכתוצאה ממנו, סובלת התובעת..." – בס' זה צריכים להדגיש את שתי שאלות בנזיקין שצריכים לעמוד בפני בית המשפט:

  • 1. שאלת האחריות/ החבות – מי האחראי.

  • 2. שאלת הנזק - כתוצאה מהניתוח היא סובלת מבעיות מסוג מסוים (מציינים את הנזקים). פה המנסח המסמך ציין: "להלן: הנזק הרפואי").

• ס' 9 – התובעת לא מסתפקת בתביעה של רשלנות בלבד, אלא היא תובעת גם בתקיפה – זאת מכיוון שאם התביעה ברשלנות תידחה אז היא תיפול ולכן צריך להוסיף עילות תביעה חילופיות.

• ס' 10 ו ס' 11 – אם יש מומחה אז חייבים לציין מומחה לנזק - "חוות דעתו של ד"ר....מצ"ב מהווה חלק בלתי נפרד מתביעה זו"

  • כאשר מדובר בתביעת נזקי גוף שאיננה פלת"ד, אז התובע צריך לתמוך את כתב התביעה בחוות דעת רפואית, לכן כל פעם שתובעים עניין של מומחיות, צריך לגבות את זה בחוות דעת של מומחה. דהיינו התובע בעניינו שטוענת נכות לצמיתות חייבת לתמוך זאת. התובעת טוענת לשני סוגי נזקים: 1. נזק גוף 2. נזק פסיכיאטרי. ולכן צריכים שני מומחים (למומחה יש תקנות המלל (תקנות של ביטוח לאומי – נפגעי עבודה) ולכל פגימה בגוף האדם יש אחוזי נכות משלה). המומחה קובע האם יש לך אחוזי נכות וע"פ איזה ס' (לא חייבים לציין את הס' מכיוון שחוות הדעת מצורפת לתביעה).

עד כאן דיברנו על החלק העובדתי.

• ס' 12 – מאוד חכם וחשוב לרשום את "הדבר מדבר בעדו" כעילה ראשונה. מכיוון שכך אתה מעביר את הנטל לצד הנתבע. ולכן אם קיימת עילה כזאת אז עדיף לטעון אותה ראשונה. ובנוסף צריך לבסס עילות תביעה חילופיות.

• ס' 13 – "לחילופין תטען התובעת כי הנזק נגרם כתוצאה.מרשלנותם או מחוסר זהירותם.." – אצלנו התובעת טענה 21 עובדות שקרו.

  • כב – לחלופין "הפרת חובה חקוקה" – (בעבר אמרו כי אין חובה בכתב טענות להזכיר חיקוק , למעט הפרת חובה חקוקה) במקרה כזה צריך לציין את שם החיקוק במדויק.

  • כג – לחלופין "תקיפה" – כמשמעותה בפקודת הנזיקין. משתמשים בעוולת התקיפה במידה ולא נתנו הסברים או הסברים חלקיים בלבד.

סעדים - צריך להבדיל בין שני סוגי נזקים:

1. נזק מיוחד – כל הנזק שקרה עד לתביעה (בעבר) ובמקרה כזה צריכים לציין את הסכום בכתב בתביעה.

2. נזק כללי - כל נזק עתידי, נזק מסוג זה לא ניתן לכימות ולכן לא מציינים את הסכום.

• ס' 16 ו ס' 17 – כתוצאה מהנזק הרפואי...ומציינים את נזקיה והפסדיה של התובעת עד הגשת התביעה:

  1. הפסדי שכר - ..."₪.

  2. הוצאות רפואיות – .."₪.

  3. הוצאות נסיעה – .."₪.

  4. עזרת צד ג' – .."₪.

      

• ס' 18 – פה מדברים על הנזק הכללי – ולכן מציינים רק ראשי נזק בלי סכום תביעה.

• ס' 19 – "לתובעת מגיעים דמי כאב וסבל, עוגמת נפש ואובדן סיכויי החלמה " – לגבי "כאב וסבל" גם אם הוא בעבר אי אפשר להעריך אותו ולכן הוא תמיד בגדר של ראש "נזק כללי"

• ס' 20 – "לבית המשפט זה הסכמות המקומית והעניינית לדון בתביעה" – תמיד זה מופיע בכל תביעה לפני השורה האחרונה.

• ס' 21 – "אשר על כן, מתבקש כבוד בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעים לדין ולחייבם לפצות את התובעת על כל הפסדיה ו/או נזקיה בתוספת הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק" – צריך לזכור שלא חייבים לציין שכ"ט עו"ד וכו' מכיוון שזה בשיקול דעת בית המשפט ולא חייבים לציין.

 

עד לפה עשיתי הקלטה לבוחן מספר 2

 

ייפוי כוח

ייפוי כוח מבוא:

ככלל עורך דין בלבד רשאי לייצג אדם וזאת בתנאי שאותו אדם יסמיך את עורך הדין במפורש לעשות כן.

זה לא אומר שעורך הדין חייב לייצג אותו, ולעו"ד יש שיקול דעת לקבל על עצמו לייצג או לא.

העו"ד יכול להפסיק את הייצוג בהתקיים 1 מ 4 עילות מכללי האתיקה המקצועית:

1. חילוקי דעות בין העו"ד ללקוח.

2. מניעה חוקית.

3. וכו'.

*. לשם הפסקת הייצוג בבית המשפט נדרש העו"ד לרשות בית המשפט ו/או הסכמת הלקוח בהתאם לסוג ההליך אזרחי/ פלילי.

 

ס' 22 לחוק לשכת עורכי הדין 1962, קובע שאדם שייפה כוחו לעו"ד זכאי להיות מיוצג ע"י בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות, וגופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים עפ"י דין.

ולכן הבסיס לייצוג של אדם ע"י עו"ד הוא מתן יפויי כוח.

 

מערכת היחסים בין העו"ד ללקוח היא מערכת של שליחות, כלומר הלקוח הוא השולח והעו"ד הוא השלוח. כאשר על מערכת היחסים זו חלות הוראות של חוק השליחות, מערכת יחסים זו שבין הלקוח לעו"ד מוצאת את ביטויה בייפוי הכוח אשר הלקוח נותן לעו"ד.

 

בנוסף לחוק לשכת עורכי הדין, יש את כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) משנת 1986, ככלים אלו מחייבים את כל ציבור עורכי הדין בישראל. אלו כללים שהותקנו מכוח חוק לשכת עורכי הדין והם בעלי מעמד של תקנות (חקיקת משנה), והותקנו ע"י מועצת לשכת עורכי הדין, ואושרו ע"י שר המשפטים.

 

כלל 18 לכללי האתיקה המקצועית קובע כי עורך דין אינו רשאי להעביר את ייפויי הכוח שקיבל מלקוח לעו"ד אחר גם אם קיימת הוראה כללית בייפויי כוח עצמו המתירה לו להעביר את הטיפול לעו"ד אחר. לכלל זה יש חריגים:

1. הסכמת הלקוח – העו"ד רשאי להעביר את ייפויי הכוח לעו"ד אחר בהסכמה מפורשת נפרדת של הלקוח בכתב.

2. האצלת סמכויות – העו"ד רשאי להאציל את סמכויותיו לעו"ד אחר או להיעזר בעו"ד אחר לצורך פעולותיו, בהנחה שקיימת הוראה כללית בייפוי הכוח המתירה האצלת סמכויות.

   1. כאשר מדובר בהאצלת סמכויות, העו"ד שקיבל את ייפוי הכוח עדיין נושא באחריות כלפי הלקוח. וזאת להבדיל מהעברת ייפויי הכוח לגמרי לעו"ד אחר ובמצב דברים זה כאשר ניתנה הסכמה מפורשת של הלקוח להעביר את הייצוג לעו"ד אחר, אזי שהעו"ד הראשון לא חב כלפי הלקוח לאחר שהועבר הייצוג.

   2. היעזרות בעו"ד אחר – ניתן להיעזר בעו"ד אחר, אך אסור להיעזר באחר כאשר העזרה מתבטאת בהעברת כמעט כל התיק .

 

סוגי ייפוי כוח:

1. ייפוי כוח רגיל (שניתן לעו"ד)- ייפוי כוח שניתן בישראל לעו"ד וחתימת הלקוח עליו אושרה בכתב ע"י עו"ד.

2. ייפוי כוח נוטריוני – רגיל (שניתן לאדם אחר) - בכל מקרה אחר (ייפוי הכוח ניתן לאדם שאיננו עו"ד), נדרש ייפוי כוח נוטריוני.

3. ייפוי כוח בלתי חוזר - ייפוי כוח שניתן להבטחת זכותו של אדם אחר, אשר זכותו תלויה בביצוע השליחות, מכונה בשם ייפוי כוח בלתי חוזר משום שהשולח אינו רשאי לבטלו באופן חד צדדי.

    

4. ייפוי כוח באישור קונסולרי - כאשר ייפוי הכוח נעשה בחו"ל, חתימת הלקוח תאושר ע"י נציג קונסולרי של מדינת ישראל.

*. לפי ס' 14 לחוק השליחות, ניתן לבטל יפויי כוח רגיל או כללי באחד מתוך 5 מצבים:

1. עם ביטולו ע"י השולח או השלוח.

2. במותו של השולח או השלוח.

3. בגריעת כשרותו של השולח או השלוח- לא כשיר מבחינה משפטית.

4. בפשיטת רגלו של השולח או השלוח – נכנסים למצב של חדלות פירעון.

5. אם היה השולח או השלוח תאגיד, עם פירוקו

*. ס' 6(א) לחוק להגנת רכוש מופקד קובע שכשמדובר בפעולה במקרקעין, תוקפו של ייפוי כוח רגיל הוא 10 שנים בלבד מיום שניתן. ולאחר מכן, יהיה לו תוקף רק בהתקיים אחד מאלה:

1. מייפה הכוח הסכים לפעולה הספציפית בכתב וטרם חלפה שנה מיום מתן הסכמתו.

2. או ביהמ"ש התיר את הרישום של המקרקעין.

דהיינו ייפוי כוח רגיל או נוטריוני לאדם יש לו תוקף ל 10 שנים.

 

 

ייפוי כוח בלתי חוזר

3. ייפוי כוח בלתי חוזר:

ס' 14(ב) לחוק השליחות – ייפוי כוח שניתן להבטחת זכותו של אדם אחר, אשר זכותו תלויה בביצוע השליחות, מכונה בשם ייפוי כוח בלתי חוזר משום שהשולח אינו רשאי לבטלו באופן חד צדדי.

ייפוי כוח בלתי חוזר אינו מתבטל בקרות אחד מחמשת המקרים לס' 14 לחוק השליחות (הגוררים ביטול ייפוי כוח רגיל / נוטריוני) וכן, אינו מתבטל בחלוף 10 שנים מיום שניתן.

בעסקאות מקרקעין מקובל כשהמוכר נותן ייפוי כוח בלתי חוזר לקונה או לעו"ד מטעמו, זאת כדי להבטיח את העברת הנכס ע"ש הקונה, עם תשלום מלוא התמורה (לאחר שתשולם מלוא התמורה). היחיד שמוסמך לבטלו הוא ביהמ"ש.

 

 

איך נראה ייפויי כוח רגיל (מסמך 12 בחלק הראשון) ?

1. אנו החתומים מטה ... ממנים את עו"ד... כולם ביחד וכל אחד לחוד (אם זה משרד עו"ד רושמים את כולם), להיות באי כוחנו בעניין...רושמים את פרטי התיק וביהמ"ש המטפל.

2. הנושאים שלהם הם נותנים ייפוי כוח:

   1. רשאי לחתום על ולהגיש כל כתב טענות שרשום באותו משפט – הדבר הראשון שחייבים להסמיך את עורך הדין שאם יש איזה שהוא כתב טענות אז עורך הדין צריך לחתום עליו.

   2. לחתום על פעולות משפטיות אחרות – פה כבר לא מדובר על כתבי טענות, אלא על הליכים משפטיים אחרים שנחוצים.

   3. לבקש/לקבל כל חו"ד רפואית וכד'.. – גם העו"ד צריך אישור בכדי לקבל מידע מכיוון שיש על כל לקחו סודיות רפואית , אם זה לא יצוין אני בתור עו"ד לא יוכל לקבל מסמכים רפואיים (רלבנטי לייצוג בגין נזקי גוף).

   4. לייצג ולהופיע בשם הלקוח בקשר לכל אחד מהפעולות הנ"ל בפני בתי הדין ורשויות – על מנת שאני אוכל לייצג לא רק בכתובים אלא גם להופיע אז הדבר חייב להיות כתוב במפורש בייפויי הכוח.

   5. לנקוט בכל הפעולות הכרוכות בייצוג, הזמנת עדים, מינוי מומחים וכד' – אלה פעולות נלווית לייצוג, לכן אם אני מזמין חוות דעת אני מתחייב לשלם להם את שכרם ומכיוון שכך חשוב שזה יהיה מצוין בייפוי כוח, צריך לזכור שיש הרבה מאוד לקוחות שיגידו כי הם לא מוכנים ודבר כזה יהיה רק בהסכמה מפורשת שלהם. (מכיוון שאתה כעו"ד לא רוצה להיות במחלוקת עם הלקוח שלך בעתיד)

   6. להתפשר בכל עניין .... – פה מדברים על הליכים אלטרנטיביים הראשון הוא בוררות והשני הוא פשרה. זאת מכיוון שהלקוח יכול להגיד ביום מן הימים כי הוא לא מסכים לפשרה וכו'.

   7. להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מעניינים אלו (האמורים לעיל) לפי שיקול דעתו של בא כחנו ולחתום על פשרה כזו בביהמ"ש ומחוצה לו. סעיפים 6+7 מתייחסים להליכים אלטרנטיביים להליכי המשפט. בייפוי כוח סטנדרטי לא מופיע נושא הגישור משום שזה הליך רצוני מתחילתו ועד סופו. גם אם הולכים לגישור והוא לא צלח, הוא אינו מחייב. הוא מחייב רק כאשר הצדדים חתמו על הסדר גישור. על הסדר כזה, הצדדים עצמם צריכים לחתום.

   8. להוציא לפועל כל פס"ד, החלטה או צו...הוצאה לפועל מצריכה הסמכה מפורשת.

   9. לחתום על כל מסמך הקשור לכל פעולה ..

   10. לגבות כל סכום שנדרש לפעולות המשפטיות. התשלום שאמור להגיע ללקוח, מגיעה לעו"ד וממנו ללקוח – הסכמה שהעו"ד יקבל סכומים בעבור הלקוח שלו.

   11. לקבל מידע ממאגרי המידע הרלבנטיים – יש דבר שנקרא בשם מאגרי מידע, בחוק הגנת הפרטיות, יש הגנה על צנעת הפרט במאגרי מידע שאוגרים מידע על האוכלוסייה. ולכן אם העו"ד רוצה מידע הוא חייב הסמכה לכך במפורש.

   12. לייצג בפעולות ובמסמכים רלבנטיים בפעולות מקרקעין - זאת מכיוון שהטאבו יבקש לראות ייפוי כוח.

   13. לייצג ולהופיע בפני רשם החברות, השותפויות וכד'... – בחוק לשכת עורכי הדין בס' 20 יש את כל הרשימה שהעו"ד יכול לייצג אותך אם יש לו ייפוי כוח, אבל צריך שיהיה לך ייפויי כוח ולכן זה מופיע בטופס יפויי הכוח הכללי.

   14. (זוהי דוגמא מה לא צריך לעשות) - להעביר את ייפוי הכוח, על כל סמכויותיו, לעו"ד אחר או לגורמים מטפלים אחרים...זה סעיף לא תקין ואסור, מכיוון שלמדנו שהזה לא אפשרי. המרצה אומר שהדבר היחידי שאפשרי הוא: סעיף חליפי שהוא תקין מדבר על האצלה – אפשרות להיעזר באחרים לשם ביצוע הפעולות, תוך שהאחריות נשארת על עו"ד המאציל.

• עורך הדין רשאי לאמת את חתימת הלקוח שנותן לו את ייפוי הכוח – כלומר, סומכים על עורך הדין שיאמת את חתימת הלקוח שלו בפני עצמו.

• יהיו לקוחות שלא יסכימו לכל ייפוי הכוח ואז, פשוט מוחקים את מה שהם לא מוכנים לחתום עליו.

 

ייפויי כוח כללי:

ייפויי כללי ניתן בד"כ לאדם אחר, נדיר שניתן לעו"ד. בד"כ ניתן לקרוב שנותנים בו אמון. הוא כולל הוראות רבות ויש ללמוד אותו בבית.

ייפוי כוח זה, כולל 33 דברים, כמעט את כל הדברים הקיימים וחשוב לדעת מס' דברים בהקשר זה:

1. חייבים לעבור עם אותו אדם על כל הפרטים ואם יש דבר שלא מקובל עליו, יש למחוק – כלומר צריך להסביר ללקוח את ההשלכות של ייפויי הכוח הזה.

2. בתחילת ייפוי הכוח מצוין: אני הח"מ מייפה את כוחו של ....להיות בא כוחי...ולראייה באתי על החתום..חתימה ותאריך+חתימת עו"ד שמאשר. חובה שהאישור יהיה של עו"ד שהוא נוטריון. נוטריון הוא עו"ד עם ותק מסוים שעובר קורס מיוחד לנוטריונים ובחינה, חייב להיות בקיא בפרטי חוק הנוטריונים, בעל ותק של 10 שנים, שלא הורשע בדין משמעתי והוא מוסמך. יש 2 סוגי נוטריונים: אחד מאמת שהאדם הוא האדם והשני הוא נוטריון שמאשר תרגומים.

3. למרות שכתוב בס' האחרון חתימת העו"ד – מי שמוסמך לתת אישור לייפויי כוח כללי, הוא רק עורך דין שהוא נוטריון.

 

איך נראה ייפויי כוח בלתי חוזר ?

• אני הח"מ ..ת"ז..., ממנה ומייפה בזה את כוחם של עו"ד..

• ייפויי כוח בלתי חוזר תמיד יהיה ספציפי , מכיוון שהוא בלתי חוזר ולכן הוא רק לפעולה ספציפית, בישראל בד"כ זה לפעולות של מקרקעין.

• חשוב לציין בכותרת "יפויי כוח בלתי חוזר" – כדי שלא תעלה טענה שלא ידעתי שזה ייפוי כוח בלתי חוזר.

• ס' 6 – כל פעולה תחייב את מייפה הכוח, יורשיו, האפוטרופסיים ומנהלי העיזבון.

• לא רק הכותרת חשובה אלא גם הנוסח, ראה ס' 8:

  • ס' 8 – היות שזכויות צד ג' תלויות בייפוי כוח זה, הוא יהיה בלתי חוזר (צריך שיהיה כתוב גם בכותרת ייפוי הכוח וגם בגוף ייפוי הכוח), לא ניתן לשנותו ויהיה תקף גם אחרי פטירת מייפה הכוח ומחייב את יורשיו, אפוטרופסיים ומנהלי עיזבון.

• זה ייפוי כוח שמחייב יורשים, אפוטרופסיים, מנהלי עיזבונות ואינו ניתן לביטול.

• "ולראיה באתי על החתום ב... היום...."

• ניתן לאישור ע"י עו"ד ולא צריך נוטריון. מכיוון שזה נחתם בישראל ולכן מי שיכול לאמת הוא העו"ד שלו ניתן ייפוי הכוח.

"אני,......, עוד מאשר כי מרשי הנ"ל חתם על יפויי כוח זה בפני.

יום.....                     עו"ד.....".

*. המרצה ממליץ לשבת בבית ולעבור על הניסוח של ייפויי הכוח שעברנו עליהם.

 

 

מכתבי התראה של עורך דין

 

מכתבי התראה:

ע"פ כלל 23 לכללי האתיקה המקצועית העורך דין צריך לנהוג בדרך ארץ כלפי הצד השני.

כמו כן כלל 24 קובע שעו"ד אינו רשאי לנקוט באיומים בפנותו לצד שכנגד (כאשר הוא פונה לצד שכנגד).

החריגים הם, שעו"ד רשאי לנהוג באופן הבא:

1. לפרט את האמצעים אשר הלקוח שלו ינקוט למימוש זכויותיו.

2. להפנות את תשומת ליבו של הצד שכנגד להוראות כל דין.

קריאת רשות:

 

מכתבי התראה –

על עורכי הדין כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986.

 

כלל 23 - קובע כי חובה על עורך הדין לנהוג כלפי הצד שכנגד בדרך ארץ.

כלל 24 - לכללי האתיקה קובע כי עו"ד אינו רשאי לאיים על הצד שכנגד. לכלל יש חריג לפיו עורך הדין רשאי בפנייתו לצד שכנגד לפרט את האמצעים אשר מרשו ינקוט למימוש זכויותיו או להפנות את תשומת ליבו של הצד שכנגד להוראותיו של כל דין.

 

סיכום -

כלומר, על פי כללי האתיקה עו"ד שפונה לצד שכנגד לנהוג בו בצורה מכובדת. לעו"ד אסור לאיים עליו, ואולם מותר לו לפרט בשם הלקוח שלו את האמצעים החוקיים שמרשו אמור לנקוט בהם על מנת לממש את זכויותיו, או להפנות את תשומת לב הצד שכנגד להוראות חוק שחשוב שידע כי לרוב עובר עליהן.

 

עורכי דין לא יכול להתקשר לצד שכנגד. אסור לו לשלוח הודעת SMS. עליו לשלוח לשם כך מכתב שהנו צורת פניה מכובדת. כמובן שאם נשלח ללקוח שלו מכתב, עורך הדין יכול להשיב בשמו.

עד כאן.

 

מכתב התראה בשל חילול שיק – בצד שמאל לכל מכתב ובפרט להודעת חילול שיק , יש לרשום "מבלי לפגוע בזכויות"- מסמך כזה שנוא כותרת זאת (מבלי לפגוע בזכויות). זהו מסמך חסוי בהתקיים שני תנאים מצטברים שנקבעו בע"א 440/75 זנבנק נ' דנציגר:

1. מדובר במסמך שנערך במסגרת משא ומתן לפשרה.

2. מבקשים לעשות שימוש במסמך זה כהודעת בעל דין לאחר שהמו"מ לפשרה נכשל. כלומר, אם המשא ומתן הסתיים בהצלחה ונחתם בין הצדדים הסכם פשרה אז לא יחול החיסיון של "מבלי לפגוע בזכויות". חיסיון זה אינו שולל את כוחו של המסמך מלשמש כראיה להצעה מחייבת שכלולה במסמך בכול הקשור לקיבולה של ההצעה ושכלולו של חוזה על פיה.

העליון בע"א 172/89 סלע נ' סולל בונה – שם נקבע שעצם השימוש במילים "מבלי לפגוע בזכויות", אינו מביא באופן אוטומאטי לאי קבילות המסמך כראיה, השימוש במילים אלו יכול להוות אינדיקציה שמדובר במסמך שנערך במסגרת של מו"מ לפשרה.

אולם, נקבע בעליון שאין חובה לעשות שימוש במילים אלו דווקא ("מבלי לפגוע בזכויות").

המילים הללו מייצגות מו"מ לפשרה – בהיעדר מילים אלו במסמך כלשהוא לא ניתן להציגו בפני בית המשפט ולהשתמש בו כראיה.

אך ניתן להשתמש בו כראיה על אף שאין מילים אלו כאשר במסמך עצמו של צד אחד ישנה הצעה ובמסמך עוקב של הצד האחר ישנו קיבול, ובמצב דברים זה ניתן להגיש כאמור את המסמך כראיה.

ולכן במכתבים שיש בהם הצעה לצד השני חייב לרשום את מילים אלו על מנת שגם הצד השני לא יקבל את ההצעה. אזי שהוא לא יכול להגיש את המכתב כראיה לבית המשפט. ולטעון כנגד הצד האחר שהמסמך שנשלח על ידו מהווה אישור או הסכמה למשהו.

 

 

איך נראית הודעת חילול? (צריך לזכור שהעו"ד במסמך שלנו כתב "מבלי לפגוע בזכויות" וזה לא צריך להיות כתוב, זאת מכיוון שמקודם למדנו שכותבים מבלי לפגוע בזכויות רק שבין הצדדים עושים משא ומתן לפשרה וכו' – ראה הסבר למעלה)

הודעת חילול שיק:

• בצד ימין למעלה – לכבוד מר, רחוב

• כותרת - הנדון: הודעת חילול

• מכתב תמיד נפתח במילים בשם מרשי/תי – כלומר, מחזיק בייפוי כוח.

• סעיף 1 – מרשתי אוחזת כשורה בהמחאה הנקובה להלן אשר נמשכה על ידך לפקודת .... וכו' ולא נפרעה במועד.

• סעיף 2 - יש פירוט מדויק של השטר שחולל, בכדי שאותו חייב לא יוכל בעתיד לטעון כי לא ידע על מה מדובר.

• סעיף 3 :

  • יש לקצוב זמן סביר שבמסגרתו יבצע החייב את שנדרש ממנו במכתב.

  • מותר לבקש מהחייב הפרשי הצמדה וריבית, משום שהצ'ק לא נפרע והוחזק בידיו ועל כן באמצעות חוק ריבית והפרשי הצמדה.

  • המילים "שאם לא כן, הורתני מרשתי לנקוט כנגדך בהליכים משפטיים העומדים לרשותה" אינו מהווה איום. הניסוח הוא תקין ומקובל שכן מדובר על אמצעים לגיטימיים. אפילו על פי כללי האתיקה שהם מעבר לכללי המינימום החוקי הדבר מקובל ואפשרי בנסיבות העניין.

• למטה בצד שמאל – חתימה של עורך הדין ולציין את התואר שלו (עו"ד).

 

מכתב התראה בשל הפרת חוזה שכירות:

• בצד ימין למעלה – לכבוד מר, רחוב

• כותרת - הנדון: הפרת חוזה שכירות – חנות מס' קניון הסלע

• מכתב תמיד נפתח במילים "בשם מרשי/תי" – כלומר, מחזיק בייפוי כוח.

• סעיף 1 – "בהתאם לחוזה...מיום ...שכרה מרשתי חנות מס' ....בקניון הסלע...בראש העין"- סעיף הפירוט לגבי חוזה השכירות נועד לכך שלא יעלו טענות בעתיד.

• סעיף 2 – "לאחר שהפרת באופן בוטה את חוזה השכירות הנ"ל ולא עמדת בהתחייבויותיך ע"פ חוזה זה, נדרשת לפנות את המושכר" .

• סעיפים 3 ו 4 - מכתב התראה חייב להיות ברור ועל כן כולל תיאור עובדתי קצר, וכן מהי הדרישה, הכוללת הגדרה מדויקת של מסגרת הזמן (לדוג' 14 יום לתשלום היתרה או החוב) בה נדרשת הפעולה מצד המפרים.

• סעיף 5 - בעוד במכתב ההתראה הקודם (חילול שיק) הניסוח היה כללי, הרי שכאן מאחר שיודעים שלצד המפר יפריע מאוד אם יפנו לערב, אזי מציינים זאת במפורש.

• סעיף 6 - ואולם, בכדי לסייג אמירה זאת בכדי שלא תמעיט מהזכויות העומדות לתובע, אזי מציינים זאת במפורש על ידי הסעיף הבא – "אין באמור במכתבי זה כדי לפגוע ו/או להמעיט מזכות כלשהי העומדת למרשותיי, ואין בו כדי לגרוע מכל סעד או תרופה להם זכאיות מרשותיי כלפייך על פי כל הסכם ו/או דין, אלא להוסיף עליהם" – פה חשוב לציין שזכותי לנקוט גם בצעדים נוספים.

כלומר, אם ניתנה דוגמה לפעולה, אזי חשוב להדגיש כי דוגמא זאת הינה אחת מני רבים.

• סעיף 7 – "התראה נוספת לא תישלח" – זה חשוב מכיוון שזה הוגן להגיד לאדם כי זאת ההתראה האחרונה.

 

אם עורך הדין מעוניין כי הליך זה (שליחת מכתב ההתראה) יהיה ההליך האחרון, יש לציין זאת במפורש כי זוהי הפניה האחרונה. על כן, לא תוכל להישמע טענה כי לא היה צורך לנקוט בשלב כזה או אחר בהליך משפטי.

 

יש להבחין בין האמרה "מבלי לפגוע בזכויות" לבין סעיף הסיוג לגבי נקיטת שאר הליכים.

בעוד באמרה "מבלי לפגוע בזכויות" הכוונה היא שכרגע מדובר בהליך של מו"מ. לא סוכם כלום, סעיף הסיוג מדבר על הליכים עתידיים.

 

*. המרצה אומר כי מקובל לתת גם ללקוח העתק – כמו שרואים בשתי הדוגמאות.

 

קריאת רשות:

מכתב תשובה למכתב התראה -

אין מניעה כי במכתב התשובה יהיו גם טענות שכנגד.

 

אין מניעה לצטט חלקים ממכתב ההתראה כאשר הדבר נדרש או אבסורדי. כמו כן, כאשר משתמשים בניסוח לא הולם, ניתן להשתמש בציטוט. (למשל – קללות וגידופים כגון "מפגר", "משוגע").

 

על אף שמכתב התראה זה עוסק בחומר בוטה, עליו להישאר ברמה נאותה והולמת מבחינה ניסוחית.

 

באופן כללי, ניסוח מכתב התשובה דומה לניסוח מכתב ההתראה.

עד כאן.

 

 

הודעה לצד שלישי

 

הודעה לצד שלישי (מסמך רביעי בחלק השני בחוברת):

קריאת רשות:

צריכים לצרף את כל כתבי הטענות הקודמים, כי הצד השלישי צריך לדעת איך הגיעו אליו.

הרבה פעמים נתבע טוען כי אומנם תובעים אותו אך היו עוד בני אדם מעורבים ולכן מגיעה לו השתתפות.

או שיש לו התחייבות מגורם שאמור לשפות אותו.

לדוגמא – מוגשת תביעה כנגד דייר בבית משותף על דברים הקשורים לבית המשותף. אם ביום מן הימים ייצא פסק דין, ברור כי הוא צריך לשלם 1/6 אך יתר ה-5/6 צריכות להיות משולמות על ידי הדיירים האחרים.

בנזיקין – מעוולים במשותף. הנפגע אינו צריך לתבוע את כל המזיקים ולכן בוחר את מי שיותר קל לו לתבוע (או שרואה בו כיס עמוק). אותו נתבע טוען שאינו צריך לשלם בעבור כל הנזק אלא רק חלק ממנו – כלומר, מגיעה לו השתתפות.

השתתפות – תשלום בעבור חלק מהסכום שנפסק.

שיפוי – מלוא הסכום ששולם.

 

רוב ההודעות לצד ג' הן בטענה שרוצים שיפוי או השתתפות.

שני סוגים נוספים הם –

1. כאשר תובע תובע מהנתבע משהו שרוצה מצד שלישי. לדוגמא, כאשר צד א' נתן מכונית לצד ב', צד ב' העביר לצד ג'. כעת צד א' רוצה את המכונית בחזרה וטוען כי זאת הייתה השאלה ולא מתנה. כעת עליו לפנות לצד ג' בשביל לקבל אותה.
2. להשלים

 

הודעה לצד ג' נקראת "תביעה על תנאי". בניגוד לתביעה רגילה יש תנאי הקובע שאם התביעה תתקבל אזי יש תוקף לתביעה כנגד צד ג' להשתתפות או שיפוי. אם התביעה העיקרית נדחית ההודעה לצד השלישי נופלת גם כן.

 

התובע מגיש כתב תביעה, הנתבע זכאי להגיש כתב הגנה ובמקביל לכך הודעה לצד שלישי. (לא צריך לבקש רשות מאף גורם) וזאת במסגרת אותם שלושים הימים שיש לנתבע להגיש כתב הגנה.

 

בכל התהליכים שאינם תהליכים רגילים (תהליכים מזורזים) אם רוצים להגיש הודעת צד ג' יש לקבל את רשותו של בית המשפט. כלומר בתוך אותם שלושים ימים הנתבע לא זכאי להגיש אלא רשאי להגיש בקשה להגשת הודעת צד ג'. הסיבה היא שכל ההליכים הללו מטרתם להיות זריזים מהירים ומקוצרים. בהודעת צד ג' דברים מסתבכים ומתעכבים.

מה שניתן לעשות הוא לחכות ולהמתין לפסק הדין בתביעה העיקרית. אם התביעה תדחה אזי אין בעיה. אולם אם תתקבל להשלים. מדוע אם כך קיים תהליך הודעת צד ג'? מדוע שהתהליך לא יתבצע תמיד בדרך זו?

היתרון הוא בצד המימוני. באותו יום בית המשפט נותן פסק דין גם במערכת היחסים של התובע והנתבע וגם בין הנתבע לצד שלישי. אם ימתין ולא יגיש הודעה לצד שלישי מה שיכול להיות שרק בעת קבלת התביעה יתחיל התהליך מול צד ג' ובזמן זה יכולים להתעורר קשיים מימוניים (עליו לשלם את כל הסכום לתובע).

עד כאן.

 

כתב הגנה להודעת צד ג' -

צד ג' שקיבל הודעה מבחינתו זו תביעה ולכן צריך להתגונן על ידי הגשת כתב הגנה – תוך 30 יום ממתן ההודעה.

 

זהו כתב הגנה מאוד מיוחד. בדרך כלל כשמגישים כתב הגנה מגישים אותו כנגד התובע. כאשר מדובר בהודעת צד ג' מותר לצד ג' להעלות טענות הגנה גם להודעה של הנתבע מולו וגם לטענות של התביעה הראשית.

 

תביעה מוגשת נגד נתבע שמגיש הודעת צד ג' לצד שלישי. בסופו של דבר נראה כי הכיוון של התביעה הוא כזה שיחייב רק את צד ג' ולא את הנתבע המקורי.

אם התובע לא ישנה את כתב התביעה והתביעה נגד הנתבע תדחה אזי גם "התביעה" מול צד ג' תדחה. על כן, עדיף לו לשנות את כתב התביעה אפילו אם מדובר בפסיקת הוצאות נוספות.

 

כותרת – בדיוק כמו בכתב תביעה (בית המשפט וסמכותו).

 

הצדדים – חייבים לציין מי שולח את ההודעה לצד שלישי ונגד מי הצדדים השלישיים. כלומר מה שיופיע הוא התובע נ' הנתבע, הנתבע שהופך לתובע נ' הצד השלישי.

 

על כן, הנתבע שהופך לתובע מופיע פעמיים משום שייתכן מקרה שרק נתבע אחד ישלח הודעה לצד ג'.

 

*. אותם צדדים שלישיים צריכים לדעת מה היה לפני ולא מתוך סקרנות אלא בשל כך שמותר לו לכלול בכתב ההגנה טענות כנגד כתב התביעה המקורי. (ולכן יצורפו להודעת צד ג' כל כתבי הטענות הקודמים להודעה זו)

 

ניסוח הודעה לצד ג' –

ישנו ניסוח קבוע ומבני.

יש לסקור את כל ההליכים שהיו עד כה כאשר כל הליך מקבל פסקה משלו.

 

בדוגמא שלפנינו, חברה תובעת בנק בעבור צ'ק ששולם מחשבונה אשר טוענת לגביו שהוא מזויף.

 

הודעה לצד ג' יוצאת מתוך נקודת הנחה שהתביעה כנגד מי ששלח את ההודעה התקבלה. בהרצאה קודמת נאמר שלא ניתן לתת גרסאות אפשריות לחלופין – אך הדבר נכון רק לגבי אותו בעל דין.

במקרה זה, לא ניתנות החלפות כלפי אותו בעל דין היות שטוען שלא אחראי כלפי התובע. בהודעה לצד ג' טוענים טענות כלפי אדם זר ולכן ניתן לרשום דברים שונים לגמרי ממה שהיה בכתב ההגנה. כלומר, ניתן לטעון טענות עובדתיות שונות מאלו שנטענו בכתב התביעה כנגד צד שלישי.

 

לעולם לא יראו במה שנאמר בהודעת צד ג' כהודאה של בעל דין. (היות שיוצאים מנקודת הנחה שהוא מכחיש ורק אם יחויב ירצה את מבוקשו מצד ג').

 

התהליך שהתרחש כאן הוא –

 

סעיף 10 – מכחיש את כל הטענות וכל האמור הוא רק למקרה שהתביעה נגדו תתקבל.

 

סעיף 11 – צד ג' יכול להתגונן גם כנגד ההודעה נגדו וגם כנגד כתב התביעה. אם לא יחלוק על ההודעות יראו אותו מודה בשניהם. אם לא כותבים סעיף זה וצד ג' לא כתב את עמדותיו בנוגע לכתב התביעה ולהודעה - לא יוכל לטעון מגיש הודעת צד ג' שצד ג' הודה בעובדות המופיעות בכתבי הטענות הקודמים מעצם אי ההגשה של כתב ההגנה על ידו.

 

כתב הגנה להודעת צד ג – כתב הגנה להודעת צד ג' צריך להגיש תוך 30 יום.

במסגרת זו רשאי הצד השלישי לחלוק הן על התובענה שהוגשה נגד הנתבע (אותו בעל דין ששלח אליו את ההודעה) והן על ההודעה שנשלחה אליו. כלומר, הצד השלישי מעלה טענות בשני מישורים: גם במישור שבין התובע לנתבע וגם במישור שבין הנתבע לצד השלישי.

אם הצד השלישי לא יגיש כתב הגנה רואים אותו כמודה בפסק הדין שבין התובע לנתבע ובין הנתבע אליו.

צד ג' טוען כי הצ'ק הופקד אצלו. על הצ'ק היה רשום שמו של אותו אדם ולא יכול היה לדעת שמדובר בצ'ק מזויף והוא פעל בצורה סבירה. בנוסף, בדיקת האמיתות מוטלת על הבנק הנמשך ולא הבנק הגובה.

סעיף 18 – מצטרף לנתבע בטענות מול התובעת שהאשמות הן כלפיה.

 

טען ביניים

 

טען ביניים (10 עמודים לפני הסוף):

מה הסיפור שלנו ?

מאחורי חברת הביטוח מסתתר גוף בשם קרנית. היה בו מקרה שבו הוגשה תביעה נגד קרנית, כאשר המנוח נהג ברכב ללא ביטוח וללא רישיון ונהרג. אז הוא לא מקבל פיצוי, אבל התלויים שלו מקבלים פיצוי. התלויים הגישו תביעה ובסופו של דבר הגיעו לפשרה. אבל ברגע שקרנית באה לשלם היא קיבלה 19 עיקולים שונים. ואז נוצר מצב שהיא מחזיקה בכסף ולא יודעת למי לשלם אותו. מכיוון שחלק מהעיקולים היו על שם המנוח וחלק עם שם האישה.

קרנית רוצה לשלם את הפיצוי, אבל היא רוצה לדעת שלא תהיה לה בעיה ואז היא תהיה חשופה לתביעות. קרנית רצתה לשלם ולחזור לביתה בשלום.

ולכן הגישה בקשה בדרך של "טען ביניים" וצירפה את כל הטוענים.

 

איך לנסח ?

• המבקשת והטוענים.

• כותרת: "בקשה על דרך טען-ביניים".

• "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת...להכריע ולפסוק על דרך טען ביניים...לקבוע מי מהטוענים זכאי לכספים" – קרנית מבקשת בקשה כדי שבית המשפט יכריע מי זכאי לכסף.

• בהמשך קרנית פירטה את כל הסיפור: הייתה תאונה וכו' והיא רוצה כעת לשלם.

• ס' 15 – "לאור האמור לעיל קיימים 11 טוענים אשר כל אחר מהם טוען כי חלק מהכספים המוחזקים בידי המבקשת שייכים לו וכי על המבקשת להעבירם אליו"

• ישנם 3 דברים שחובה על מי שבקש טען ביניים לציין אותם בבקשתו ולתמוך בתצהיר (לתמוך בתצהיר את 3 הסעיפים. כלומר שאני לא תובע מאומה וכו'):

  1. אתה לא תובע מאומה – כלומר, אתה לא רוצה זאת לעצמך.

  2. ס' 17 – למבקשת אין העדפות – אין לה אינטרס למי מהצדדים (אין קנוניה).

  3. ס' 18 – אני יפעל כפי שאתה תורה לי – כמו שבית המשפט ינחה אותי.

• ס' 19 – הכסף יופקד בקופת בית המשפט עד למתן צו גודר או החלטה אחרת.

• ס' 20 – לבית המשפט הנכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בבקשה זו לאור סכומה ולאור מיקומה של המבקשת בעיר תל אביב.

• ס' 21 – "אשר על כן...בית המשפט מתבקש לקבוע מי מהטוענים זכאי לכספיים...וליתן "צו גודר" בהתאם.

• ס' 22 – לבקשה מצורף תצהיר התומך בעובדות המפורטות בבקשה זו.

• למטה בצד שמאל – חתימה על עו"ד בא כוח המבקשת.

 

אבעיה

קריאת רשות:

ישנם מצבים שאדם צריך חוות דעת משפטית ובמקרה כזה אתה הולך לעו"ד כדי שיעזור לך.

קבע המחוקק שישנם מקרים של שאלה משפטית שעליך לפנות לביהמ"ש על מנת לקבל תשובה והם שלושה:

1. הליכי בוררות
2. הליכי הסדר זכויות במקרקעין
3. הליכי פשיטת רגל המתנהלים בבימ"ש שלום שאז אפשר לפנות לבימ"ש מחוזי לאבעיה.

 

אבעיה היא פניה לבימ"ש לשם קבלת חוות דעת בשאלה משפטית אשר עלתה בהליך משפטי וצריך הוראת חוק שתאפשר זאת, עד היום ישנם רק שלושה חוקים שמאפשרים זאת:

1. בתוספת לחוק הבוררות
2. ס' 41 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין
3. ס' 176 לפקודת פשיטת הרגל

 

מדובר בשופט בדימוס שהיה בורר בין שניים שהיו שותפים בחברה והוא עשה ביניהם הליך בוררות אשר קבע שהם יכולים לעשות ביניהם התחרות לגבי קניית המניות של השני.

הלך אחד מהצדדים וביקש בקשת פירוק של השותפות ונשאלת השאלה מה גובר?

הפירוק או פסק הבורר? האם נלך לפי פסק הבורר שהוא ספציפי או שנלך לפי פקודת החברות שהיא כללית.

הייתה אבעיה לביהמ"ש על מנת שיכריע בשאלה המשפטית של מי קובע.

בעבר (פס"ד ג'ואבה) הדין היה שההכרעה הזאת איננה מחייבת את הבורר, רצה יאמצה ואם לא רצה לא יאמצה.

ביהמ"ש העליון שינה את המצב וקבע בפס"ד הדרן שהלכת ג'ואבה היא שגויה וקבע הלכה חדשה שהרבה יותר הגיונית שאומרת שחוות הדעת של ביהמ"ש היא מחייבת, רואים זאת כהחלטה מחייבת.

ניתן להגיש על ההחלטה בר"ע.

ביהמ"ש קבע שמכיוון שהוגש הליך פירוק ומכיוון שהחוק קובע שהליך של פירוק יתבצע בביה"ד של פירוק אזי הצדדים יפנו לביה"ד של פירוק.

עד כאן.

 

 

אבעיה היא פנייה לבית המשפט לשם מתן חוות דעת בשאלה משפטית אשר התעוררה בהליך משפטי.

הגשת הבעיה מותנית בכך שקיימת חובה או שניתנה רשות בדין, להביא שאלה משפטית לחוות דעתו של בית המשפט.

אחד המקרים שניתנה רשות בדין הוא בוררות – פרט טז לחוק הבוררות.

ענייני בררות הולכים לבית המשפט המחוזי.

בפס"ד הדרן נ' מכבי – נקבע כי החלטת בית המשפט היא מחייבת והבורר אינו רשאי לסטות ממנה. ניתן לערער עליה רק אם ניתנה רשות לכך (להרחבה ניתן לראות את המחברת בסד"א).

 

בהבעיה מי שמגיש את ההליך קרוי השם המבקש שהוא בעצם הבורר.

ואז כותבים את שמות הצדדים נגד הצד השני (לא כותבים משיבים כי אין פה תביעה).

• כותרת – "הבעיה"

• "בית המשפט הנכבד מתבקש..."

• "השאלה המשפטית נושאת האבעיה:" – ואז כותבים את השאלה המשפטית שמופנת לבית המשפטובה כוללים נתונים (כלומר, פרטים של המסמכים).

• "הרקע העובדתי" – פה רושמים את כל הרקע העובדתי. במקרה שלנו הם התחילו הליכי בוררות ובאמצע הוגשה בקשה לפירוק.

• ס' 16 – "לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לעשות שימוש בסמכותו עפ"י פרק טז לחוק הבוררות.... ולהכריע בשאלה המשפטית אשר התעוררה בעקבות קביעתו זו של בית המשפט והיא- ואז כאן כותבים את השאלה המשפטית.

• ס' 17 – מצרפים את כל המסמכים הרלבנטיים כדי לבית המשפט יסיק ממנו מסקנות.

 

 

 

כתב תביעה בסדר דין מקוצר

 

סד"מ - סדר דין מקוצר –

בניגוד לסדר דין מהיר והמרצת פתיחה זוהי המצאה של המחוקק המנדטורי.

 

זהו הליך משפטי קצר שמאפשר לתובע במספר מוגדר של מקרים להגיש את תביעתו בלא שהנתבע יוכל להגיש כתב הגנה. אם יגיש כתב הגנה הוא יוחזר לו מבלי שייקלט.

במקרים אלו, הנתבע אינו יכול להגיש כתב הגנה אלא אם כן הגיש בקשת רשות להתגונן.

 

אם רוצה להתחמק מבקשת רשות להתגונן, יוכל אם יתקיימו עילות מסוימות לבקש למחוק את הכותרת בסדר דין מקוצר מכתב התביעה.

 

קטגוריות שבהן ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר –

 

תביעות שעונות על שלושה תנאים מצטברים:

1. התביעה היא לסכום כסף קצוב. כלומר, סכום שלא צריך להעריך אותו.

2. התביעה היא מכוח חוזה או התחייבות ברורים. כלומר, בבסיס התביעה עומד הסכם.

3. יש ראיה בכתב לתביעה.

   *. יש עוד אבל זה רק בשביל ההסבר.

   דוגמא – אדם נשאר חייב כסף בבנק. התביעה שהבנק יגיש תהיה בסדר דין מקוצר משום שהתביעה עומדת בשלושת התנאים שפורטו.

    

   איך מנסחים?

• צד ימין למעלה בית המשפט

• צד שמאל למעלה מספר תיק.

• התובעת נ' הנתבעים + שמות.

• ואת מהות התביעה: "כספית – חוזים"

• ואת הסכום: "115,000 ₪"

• כותרת – "כתב תביעה בסדר דין מקוצר".

• מתארים בכתב תביעה את הצדדים ומראים לנו את נושא התביעה שהינו חוזה, אנו מחפשים את הסכום הקצוב וראיה בכתב- יש ראשית ראיה לתביעה שהיא דו"ח שמאי של חברת הביטוח שהוא 711,359 ₪.

• אנו רואים כי יש את כל הקריטריונים אשר מכניסים את התביעה לסד"מ.

• המאפיין של כתב תביעה בסד"מ הינו כי הוא קצר .

• תביעות בסד"מ הם דברים ברורים, חדים ולא יותר מזה- חוזה- סכום קצוב- ראיה בכתב.

• לכתב תביעה בסד"מ מצרפים הזמנה לדין שאומרת לנתבע כי הוא קיבל תביעה בסד"מ ויש לו 30 יום לקבלת רשות להתגונן ואם לא תתגונן ביהמ"ש ייתן כנגדך פס"ד בהעדר בקשת רשות להתגונן.

• על מנת שלא תעלה טענת חוסר סמכות, על העורך דין להסביר מדוע הסמכות המקומית הינה לביהמ"ש אליו התובע פנה.

 

לסיכום, הדברים שהכי חשובים שיהיו בתביעה בסדר דין מקוצר הם:

1. כתב תביעה בסדר דין מקוצר (גם בכתב תביעה רגיל) לא נתמך בתצהיר.

2. כותרת – "תביעה בסדר דין מקוצר".

3. חייבים לצרף נספחים שמדברים על הקריטריונים שמוזכרים בתביעה.

4. לפי סעיף הסיום מסבירים מדוע התביעה ראויה לדון בסדר דין מקוצר . לדוג: ס' 19 - "התובעת תטען, כי דרך תביעתה להידון בסדר דין מקוצר בהיותה בגדר סכום קצוב, נובעת מהתחייבות, ויש עליה ראיות כתב".

 

 

בקשה למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר

 

תגובה לתביעה בסדר דין מקוצר –

בקשה למחיקת כותרת. כאשר נתבע מגיע למסקנה שהתביעה לא כשרה להתברר בסדר דין מקוצר (אם לא עונה על כל התנאים המצטברים) יש לבקש למחוק את הכותרת. כלומר, כאשר התביעה לא נכנסת במדויק לאחת הקטגוריות, או שלא ממלאה את כל התנאים.

במקרה כזה, ימחקו המילים "בסדר דין מקוצר" מהכותרת אז יישאר "כתב תביעה" ואז ניתן יהיה להגיש כתב הגנה.

אין שום קשר בין הבקשה למחיקת הכותרת לכך שהוא כופר בהאשמה. מחיקת הכותרת היא עניין טכני לחלוטין.

בקשה כזאת לעולם לא נתמכת בתצהיר. זאת משום שתצהיר בא לתמוך בעובדות ובקשה שכזאת היא בקשה משפטית.

בית המשפט חייב על פי פסיקת בית המשפט העליון לעורר את השאלה האם התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר ואם לא. במידה שלא, חייב להעביר אותה לפסים של תביעה רגילה.

 

דילמת הנתבע –

לעיתים קורה שבתור נתבע אתה רואה כי אין לך מנוס וכי התביעה יכולה להיות בסדר דין מקוצר. במקרה כזה, אין דילמה היות שחייבים להגיש בקשת רשות להתגונן.

אולם, באותם מקרים שבהם יש טענות הגנה, אך רוצים להגיש גם בקשה למחיקת כותרת.

אם נגיש רק בקשה למחיקת כותרת ללא בקשת רשות להתגונן, יתכן שתהיה בעיה. בקשת רשות להתגונן היא כמו כתב הגנה – מוגבלת בזמן. צריך להגיש אותה תום 30 יום מאז שהומצא לך כתב התביעה. אם חלפו 30 יום ולא הגשת זה כאילו לא התגוננת.

אם תוגש רק בקשה למחיקת כותרת ייקח זמן עד שהיא תידון. אם הבקשה התקבלה, אזי ניתן להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. אולם, אם השופט ידחה את הבקשה ולא הגשת בקשת רשות להתגונן אזי "אכלת אותה". כי דחו את הבקשה והזמן שלך להגיש בקשת רשות להתגונן חלף. על כן, התובע יבקש באותו רגע פסק דין על כל התביעה.

 

פתרון –

בכזה מקרה, אין ברירה ולכן כאשר מגישים בקשה למחיקת כותרת יש להגיש איתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. במקרה כזה שופט מחליט באופן מיידי.

אם השופט לא האריך (וזאת הנטייה שלהם היום בשל יעילות) אזי אין ברירה וכדאי להגיש מיד בקשת רשות להתגונן. אפילו אם לימים הדבר יסתבר כדבר מיותר היות שיקבלו את הבקשה למחיקת כותרת.

אם בית המשפט נעתר לבקשה, אז אין בעיה. מחכים להחלטה בעניין החלטת כותרת. אם ידחה יהיה זמן להגיש בקשת רשות להתגונן.

 

ככל שבתי המשפט יפסיקו לאשר בקשות לדחיית מועד הדילמה תיפסק.

 

כתב תביעה בסדר דין מקוצר לא מוגש עם תצהיר! אולם, מצורפים לו נספחים (הקריטריונים הנדרשים).

 

 

איך מנסחים "בקשה למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר"?

• צד ימין למעלה בית המשפט

• צד שמאל למעלה מספר תיק.

• המבקשים (שהם הנתבעים) נ' המשיבה (שהיא התובעת) + שמות.

• כותרת - "בקשה למחיקת כותרת בסדר דין מקוצר- ובקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן" (- מגישים את שתי הבקשות יחד בגלל מה שכתבתי מקודם)

• "בית המשפט הנכבד מתבקש להשתמש בסמכותו לפי תקנות סדר הדין האזרחי...ולהורות כדלקמן –

  • למחוק את הכותרת " בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה...

  • ליתן למבקש ארכה בת 30 ימים להגשת בקשת רשות להתגונן....

  • וכו'

     

• נימוקי המבקשים הנם –

1. ההסכם שכביכול מדובר עליו אינו הסכם שכן אף אחד מן המבקשים אינו חתום עליו (והתביעה היא באופן אישי נגד בעלי החברה ולא נגד החברה). סעיף 3
2. לא מדובר בסכום קצוב. חוות דעת השמאי מסויגת ועל כן אין כאן סכום מוגדר. בנוסף אין ראיה לכך שקיבלה את הסכום ולכן אין גם ראשית ראיה. סעיף 4

 

סעיף 16 – בקשה להארכת בקשת רשות להגן אם הבקשה למחיקת כותרת תדחה.

 

סעיף 19 – לבקשה זו לא מצורף תצהיר שכן לא טוענים לעובדות אלא טענות משפטיות.

 

סעיף 20 – "יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה" – זהו סעיף שתמיד מצרפים בסוף.

 

בבקשה למחיקת כותרת היא עוברת לתגובת הצד השני שלאחריה נותן השופט את החלטתו.

 

קריאת רשות:

אם המקרה שלנו לא נמצא באחת מהעילות, לא ניתן לתבוע בסד"מ ואז ניתן להגיש בקשה לביהמ"ש שהיא בקשה למחיקת כותרת בסד"מ. היתרון בבקשה זו הינה כי אם הנתבע מגיע את הבקשה והיא מתקבלת התביעה הופכת להיות רגילה והוא לא חשף את הגנתו ואין צורך להגיש בקשת רשות להתגונן וכל הכוח של סד"מ נעלם.

כשאתה מגיע בקשה אחרי שציינת מה הבקשה אתה צריך להביא את נימוקיה-

מחיקת הכותרת בסד"מ- העדר ראשית ראיה, סכום שאינו קצוב- יש פירוט הטענות ביחס למחיקת הכותרת בתובענה זו.

המבקשת מראה כי אין סכום קצוב ואין ראשית ראיה לתביעה. גם אם תתקבל אחת מהטענות, בכל זאת תתקיים מחיקת כותרת מאחר ונופלת אחת משלושת התנאים המצטברים.

בקשה למחיקת כותרת בסד"מ לעולם לא תהיה מלוות בתצהיר מאחר ואנו לא עוסקים בעובדות אלא אנו בודקים האם קריטריונים של סד"מ מתקיימים או לא.

החשש הוא כי עד שידונו בבקשה יעבור הזמן לבקשת רשות להתגונן ואז אם תידחה הבקשה ינתן פס"ד נגדך ולכן יש לבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן.

אם יתנו למבקשת הארכת מועד אזי הכי קל, היה ודוחים לו בקשה זו, לא יהיה לו מנוס מלהגיש בקשת רשות להתגונן.

עד כאן.

 

 

בקשת רשות להתגונן (בר"ל) –

ב-90% מהמקרים אין בקשה למחיקת כותרת בסד"מ היות שתובעים מקפידים להכיר בתנאים. במקרה כזה, אין מנוס אלא להגיש בקשה לרשות להתגונן.

לנתבע אין זכות אוטומאטית להתגונן בפני התביעה ועל כן עליו להגיש לבית המשפט בקשת רשות להתגונן. רק אם תינתן לו רשות להתגונן, אז ורק אז יוכל להתגונן בפני התביעה.

 

בקשת רשות להתגונן יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת ההזמנה לדין עם כתב התביעה.

בקשה זו חייבת לכלול את כל טיעוניו של הנתבע במפורט, את האסמכתאות, ותצהיר לאימות העובדות בבקשה (ניגוד למחיקת כותרת שלא נתמכת בתצהיר, בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר).

בבקשת רשות להתגונן הנתבע צריך להיכנס לפרטי הגנתו. הוא אינו יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בלבד, אלא עליו לציין במפורש ובאופן ברור את העובדות המבססות את הגנתו.

התצהיר חייב להיות תצהירו של הנתבע. רק במקרים נדירים, שבהם יש לאדם אחר ידיעה אישית על העובדות (הנתבע לא יודע את העבודות אך יש אדם אחר שיודע אותן טוב ממנו) רק אז ניתן יהיה להגיש את תצהירו של אותו אדם אחר במסגרת הבר"ל גם אם אינו הנתבע.

 

רק במקרים נדירים יכול בית המשפט לתת רשות להתגונן רק על סמך התצהיר. כעקרון צריך לאפשר לתובע (או ליתר דיוק בא כוחו) להתגונן ללא חקירה נגדית.

 

ע"פ האתיקה, ניתן לכתוב מוכחש גם על מה שאתה יודע שהוא אמת. הדבר אינו עבירה. מוכחש פירושו שצריך להוכיח ולא שהדבר אינו נכון.

 

 

השיקולים של בית המשפט בעת מתן רשות להתגונן –

ע"פ פסיקת בית המשפט העליון, בית המשפט יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה שבו מגלה התצהיר, לאחר חקירת המצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה. ובלבד, שהמבקש הגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו.

ההלכה בפסיקה קבעה שבדיון בבקשת רשות להתגונן בית המשפט אינו רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות של עובדות. אפילו טענה שהעלה הנתבע בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה.

כלומר, לא נכנסים לקבוע עובדות אלא רק מתרשמים אם יש הגנה לכאורה או אין לו.

כאשר במהלך החקירה הנגדית, קורסת גרסתו של הנתבע או נמצאת מופרכת – הופכת הגנתו להגנת בדים (מלשון בדיה). ועל כן, זה כשלעצמו יכול להיות עילה שלא לתת לנתבע רשות להתגונן.

 

תוצאות אפשריות –

• דחיית הבקשה – מגיעים למסקנה שאין לך הגנה, במקרה כזה יינתן פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה.
• קבלת הבקשה – התביעה עוברת לפסים רגילים. רואים אותה כתביעה רגילה. אין צורך להגיש כתב הגנה הואיל והתצהיר אשר צורף לבקשה הופך להיות כתב הגנה. (עם זאת, אם רוצים ניתן לבקש מבית המשפט להגיש כתב הגנה – אבל אין חובה).

צריך לזכור כי ניתן אולי לקבל את הבקשה רק על חלק מהתביעה ועל חלק לא.

 

התובע לא רשאי להגיש תשובה לבקשת רשות להתגונן , אלא רק לחקור את הנתבע על תצהירו.

קריאת רשות:

בקשת רשות להתגונן -

לנתבע בסדר דין מקוצר אין זכות אוטומאטית להתגונן ועליו להגיש בקשת רשות להתגונן.

רק אם תינתן לו רשות להתגונן יוכל להתגונן בפני התביעה.

 

את הבקשה יש להגיש תוך 30 ימים מיום קבלת ההזמנה לדין ועליה לכלול את כל טיעוני הנתבע, האסמכתאות וכן להיתמך בתצהיר על מנת לאמת את העובדות.

 

הכותרת כמו בבקשה למחיקת כותרת. (בש"א, הצדדים) אולם הכותרת עצמה שונה בהתאם לנדרש.

 

כאשר מדובר בבקשת רשות להתגונן, ומאחר ומדובר בעובדות יש לצרף תצהיר שמהווה חלק בלתי נפרד מהבקשה.

 

תצהיר תמיד נכתב בגוף ראשון ובסופו יש להצהיר כי זהו שמו וזוהי חתימתו וכל שנאמר בו אמת. הוא מפרט את המסכת העובדתית של אותו הצד.

 

אישור התצהיר –

ישנה רשימה של אנשים שיכולים לאשר תצהיר. תפקידם מיועד לזהות את מי שבא בפניהם. כמו כן תפקידם להזהיר את המצהיר שבמידה והדברים אינם אמת יהיה כפוף לעונשים בחוק העונשין (עד שלוש שנות מאסר).

עד כאן.

 

 

איך לנסח "בקשת למתן רשות להגן ולסעדים נוספים"?

• הצדדים ובית המשפט כמו שלמדנו

• כותרת - "בקשת למתן רשות להגן ולסעדים נוספים"

• בית המשפט הנכבד מתבקש להורות כדלקמן....- ואז מפורטות הבקשות. לדוג' להגיש כתב הגנה או לחלופין לדחות את התביעה על הסף וכו'.

• "ואלו נימוקי הבקשה"

  • – העובדות המתוארות חסרות ...

  • "כל טענותיהם של המבקשים הינן מפורטות בתצהיר....

  • אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד...

  • "יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה"

  • חתימה

 

 

 

סדר דין מהיר

קריאת רשות:

סדר דין מהיר –

 

מהות ההליך –

תובענה בסדר דין מהיר היא הליך מקוצר שמתנהל בבית המשפט שבו מצרפים את הכל למעט תצהירי העדים לכתבי הטענות, מנהלים ישיבה מקדמית אחת בלבד ומקוצרת, מבררים במהירות את העובדות (בישיבה אחת) ופסק הדין אף הוא ניתן מהר ובאופן תמציתי.

 

ההבדל בין סדר דין מקוצר לסדר דין מהיר הוא כי כאשר מדובר בסדר דין מקוצר (4 הקטגוריות שיפורטו בהמשך) כל הקטגוריות הן אופציונאליות, הן עניין של בחירה. רוצה, מגיש בסדר דין מקוצר, רוצה מגיש בסדר דין רגיל.

בסדר דין רגיל זה הפוך. מקרים שנכנסים לתוך סדר דין מהיר הן אינן אופציונאליות אלא חובה. אם נמצאים במקרים האלו יש חובה להגיש את התביעה בסדר דין מהיר ואין אפשרות אחרת. (למעט חריג אפשרי אחד שלא מופעל בפרקטיקה).

 

המקרים שבהם מתקיים סדר דין רגיל –

בעקרון, כל התביעות יכולות להיות מוגשות בסדר דין רגיל.

 

המקרים שבהם מתקיים הדיון בסדר דין מהיר –

• כל התביעות הכספיות בשווי של עד 50,000 ש"ח – חובה להגישן בתביעה בסדר דין מהיר.
• שלושה סוגים של תביעות שהוגשו בהליכים מיוחדים ידונו בהם בסדר דין מהיר במקרים הבאים –

1. תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות והועברה לבית המשפט השלום. לשופט לתביעות קטנות יש אפשרות להעביר במקרה שהתביעה מסובכת לבית משפט שלום, אך התביעה תידון בסדר דין מהיר.
2. תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר עד לסך של 50,000 ש"ח שניתנה בה רשות להתגונן.
3. תביעה ממוכנת (אלקטרונית) עד לסך של 50,000 ש"ח שהוגש בה כתב הגנה, המשך הדיון יהיה בסדר דין מהיר.

 

לכלל זה יש שני חריגים בלבד –

1. כאשר מדובר בתביעה שבה הוגשה בקשה לאשר אותה כתביעה ייצוגית.
2. תביעה לפי חוק הפלת"ד – הסיבה היא שממילא הדיון הוא דומה לסדר דין מהיר ועל כן לא ניתן לעשות סדר דין מהיר על מהיר.

 

בשנת 2001 כאשר תוקן סדר הדין המהיר נתנו אופציה שגם תביעה רגילה שלא נכנסת לסדר הדין המהיר, אם כל הצדדים מבקשים זאת בית המשפט יכול להורות שהתביעה תידון בסדר דין מהיר.

בפרקטיקה אין מקרים שבהם הסכימו לכך, כך שהחלוקה היא כפי שפורט קודם לכן.

 

כתבי הטענות בסדר דין מהיר –

כאשר מוגשת תביעה בסדר דין מהיר, הכותרת היא כמו כתב תביעה רגיל רק שחייבים לציין כי התביעה היא בסדר דין מהיר.

1. בסדר דין מהיר כתב התביעה אמור להכיל בתוכו את פירוט הטענות הכלליות והמשפטיות. (וזאת בניגוד לסדר דין רגיל שם הטענות המשפטיות עולות רק בסיכומים).
2. בתביעה בסדר דין רגיל לא מצרפים לתביעה תצהיר. בתביעה בסדר דין מהיר חייבים לצרף לתביעה תצהיר (לרוב של בעל הדין התובע) לאימות העובדות שבכתב התביעה.
3. בכתב תביעה בסדר דין רגיל אין צורך להביא את האסמכתאות שבאות לבסס את הטענות המשפטיות של התובע.
4. בסדר דין רגיל רק בשלב שאחרי שהוגשו כתבי הטענות יש את שלב גילוי המסמכים. כאשר מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, את כל רשימת המסמכים חייבים לצרף כבר לכתב התביעה.
5. בסדר דין רגיל, אם חסרים מסמכים שברשימה לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות, ניתן לפנות לצד השני ולבקש העתקים. לעומת זאת, כאשר מדובר בסדר דין מהיר, כבר בשלב של כתב התביעה יש לצרף צילום של כל המסמכים.
6. בסדר דין רגיל (אם זה לא משפט נזקי גוף) חוות דעת מומחים מוגשות רק לקראת שלב ההוכחות – כאשר העדים מגישים תצהירים. כאשר מדובר בסדר דין מהיר יש לצרף חוות דעת מומחה כבר לכתב התביעה.

 

כתב ההגנה –

לכתב הגנה בסדר דין מהיר מצורף הכל. למעט תצהירים של העדים, הכל מצורף לכתב ההגנה.

הדבר לוקח זמן להכין ולכן כתב הגנה בסדר דין מהיר ניתן להגיש בתוך 45 יום מהמצאת כתב התביעה (15 יום יותר מהרגיל). גם כאן התובע יכול להגיש כתב תשובה בתוך 15 יום.

 

לכתב התשובה יש לצרף תצהיר לאימות העובדות שבכתב התשובה, אסמכתאות משפטיות, רשימת המסמכים, העתקי המסמכים וחוות דעת מומחה.

 

הייחוד בסדר דין מהיר –

• אחת מהבעיות בסדר דין רגיל הוא שישיבת קדם משפט מתמרחת על פני מספר ישיבות. בסדר דין רגיל אין מגבלה לגבי מתי יהיה הדיון בקדם משפט ועל כן זה תלוי בעומס של בתי המשפט.

בסדר דין מקוצר חוקק המשנה קובע כי יש ישיבת קדם משפט אחת בלבד.

על ישיבת קדם המשפט יש מגבלה – חייבת להיות תוך 30 יום מאז שהוגש כתב ההגנה האחרון (אם היו מס' נתבעים, מיום הגשת כתב ההגנה האחרון).

המועדים הפנויים הם בזכות כך שבסדר דין מהיר יכולים לבצע את קדם המשפט בפני רשם ולא שופט.

• בסדר דין רגיל ניתן לא להגיע לבית המשפט אלא לשכור עו"ד. רק אם בית המשפט מורה להתייצב באופן אישי יש חובת התייצבות. הדבר מקשה על הגעה לפשרה. בסדר דין מהיר בעלי הדין בעצמם, גם אם שכרו עו"ד, חייבים להתייצב לישיבה המקדמית – אלא אם בית המשפט שחרר אותם.
• עיקרי טיעון – בתביעה בסדר דין רגיל אין עקרי דיון, הדיון מתפתח בשלבים והם קיימים רק בערעור. לעומת זאת בסדר דין מהיר, ניתן להגיש עד 7 ימים קודם מועד הדיון עיקרי טיעון. היתרון הוא שזה מרכז את הטענות לשופט.
• בסדר דין רגיל המשפט עובד בשלבים שכל אחד מהם משליך רק על השלב הבא והשופט צריך לקדם הרבה מאוד תיקים במקביל. בסדר דין מהיר קצבו בזמן מהרגע שבו הוגש כתב ההגנה האחרון. כלומר, כל השלבים נספרים מהיום שבו הוגש כתב ההגנה האחרון ולא אחד אחרי השני. כך למשל שלב ההוכחות יהיה עד 6 חודשים מהגשת כתב ההגנה האחרון.
• בסדר דין מהיר אם דוחים ישיבה מסוימת היא חייבת להתקיים תוך 14 יום.
• שופט בסדר דין מהיר רשאי להגביל את זמן חקירתו של עד בהתאם לשיקול דעתו.
• בעוד שבסדר דין רגיל יש את שלב הסיכומים, בסדר דין מהיר הסיכומים הם בע"פ ובאותו יום שבו נגמר הדיון.
• בתיקים בסדר דין רגיל שופט צריך לתת פס"ד תוך 30 יום, אולם בפועל לעיתים זה נמשך חודשים ושנים. לעומת זאת בסדר דין מהיר השופט נותן את פסק הדין במקום מיד אחרי הסיכומים. אם אין זמן או רוצה לעיין יכול לתת את פסק הדין במועד שלא יאוחר מ-14 יום מאז שהסתיימו הסיכומים. אולם, פסק דין בסדר דין מהיר ינומק בתמציתיות.

 

 

כאשר יש תביעות שהן על סכום כספי נמוך אולם השאלות הן מורכבות ועקרוניות, לשופט שתי אופציות –

1. המחוקק אפשר לו להעביר תביעה מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל. אולם הדבר נעשה במשורה.
2. המחוקק קבע כי בכזה מקרה לא יטיל את המגבלות של פס"ד בסדר דין מהיר אלא יוכל לתת פסק דין רגיל.

 

פעם אם הוגש ערעור על בית המשפט השלום ישבו בבית המשפט המחוזי 3 שופטים גם אם התביעה היא על 1000 ₪. כיום נקבע כי הערעור ידון בהרכב של 3 שופטים רק על תביעות שמעל 300,000 ₪.

 

ישנם שני דברים שמאטים את הקצב בבית המשפט –

1. תביעה שכנגד
2. הודעה לצד שלישי

 

תביעה שכנגד –

מאוד הגבילו אפשרות זאת בסדר דין מהיר. נתבע בסדר דין מהיר ראשי להגיש תביעה שכנגד רק אם מתקיימים שני תנאים מצטברים שלא קיימים בסדר דין רגיל (שם מספיקה זהות של שני בעלי הדין ובלי שום קשר בין התביעות) –

1. התביעה שכנגד לא כוללת בעלי דין חדשים שאינם בעלי דין בתביעה המקורית.
2. התביעה שכנגד צריכה להיות מוגבלת עד 50,000 ₪, או שניתן מעבר לכך בתנאי שהתביעה והתביעה שכנגד הן באותו נושא או נובעות מאותן נסיבות.

 

הודעה לצד שלישי –

בסדר דין רגיל הגשת הודעת צד ג' הוא עניין שבזכות בעוד שבסדר דין מהיר יש לבקש רשות ובית המשפט ברוב הפעמים משיב בשלילה. בנוסף, גם אם מתירים להגיש הודעת צד ג' בזה נגמר הסיפור. לא ניתן לצרף צדדים נוספים.

 

 

בקשות ביניים -

בכל פעם שמוגשת בקשה יש פרוצדורה כיצד הצד השני ישיב עליה וכך גם לגבי תגובה לתגובה.

בסדר דין מהיר פתרו את הדבר הזה בכך שבקשת ביניים לא חייבת לעבור לתגובה. לשופט יש סמכות לדחות את הבקשה על אתר במקום.

כמו כן, יכול השופט להעביר את הבקשה לתגובה בכתב אולם גם אז התגובה צריכה להינתן בתוך 7 ימים (בניגוד ל-20 יום בסדר דין רגיל).

עוד אפשרות היא כי בקשת הביניים, במקום שתעבור לתגובות נקבעת לדיון בע"פ במועד הדיון הקרוב.

 

 

 

 

 

תביעה בסדר דין מהיר (המשך) –

לכתב תביעה בסדר דין מהיר יש לצרף -

1. תצהיר לאימות העובדות שבכתב הטענות שמאומת על ידי עורך דין. תצהיר זה אומר כי כל מה שאמור בכתב התביעה הוא אמת.

על התובע להצהיר אילו סעיפים מכתב התביעה יודע מידיעה אישית, ואילו סעיפים מכתב התביעה הוא יודע לפי מיטב אמונתו – כלומר הגיע לא ממקום ראשון אלא שני.

              זהו תצהיר שמוגש אך ורק בתביעה בסדר דין מהיר. הדבר נשאב מתוך התחום המנהלי.

2. אסמכתאות משפטיות.
3. רשימת המסמכים (תצהיר גילוי מסמכים) הנוגעים לתביעה והנמצאים בחזקת או בשליטת בעל הדין
4. העתקי המסמכים.
5. חוות דעת מומחה – אם יש.

 

לכתב תביעה בסדר דין מהיר יש לצרף –

כל מה שחל על התובע חל גם על הנתבע.

 

קדם משפט נעשה 30 יום לאחר הגשת כתב ההגנה האחרון. במידה ולא מגיעים לפשרה יש לזמן בתוך חצי שנה דיון בו ניתן פסק דין. (אולם ישנה אופציה שהשופט ייתן את פסק דינו גם 14 יום לאחר מועד הדיון).

עד כאן.

 

 

• התביעה היא תביעה בסדר דין מהיר מכיוון שהיא עד 50 אלף ₪.

• שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר אז הכותרת היא "תביעה בסדר דין מהיר".

• לתביעה בסדר דין מהיר מצרפים:

  1. תצהיר לאימות העובדות.

  2. רשימת המסמכים הרלבנטיים.

  3. העתקים של כל המסמכים הרלבנטיים המצויים בשליטתו או ברשותו של בעל הדין.

  4. אסמכתאות משפטיות.

  5. חוות דעת מומחה – אם צריך.

• מסעיפים 1 עד 8 – זה ההיבט המשפטי.

• מסעיף 9 – למה לבית המשפט יש את הסמכות העניינית והמקומית – זה חובה לעשות בתביעה בסדר דין מהיר.

• סעיף 10 – "אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעת לדין ולחייבה לשלם...".

 

 

לתביעה בסדר דין מהיר חובה לצרף את המסמכים וזהו השוני בין התביעות.

 

 

תצהירים שמצורפים לתביעה בסדר דין מהיר והטעויות שלהם

בתצהיר הראשון:

• ישנה טעות אין צורך לעשות תצהיר לגבי צירוף המסמכים הרלבנטיים – אלא רק לצרף את המסמכים ואין צורך לעשות צירוף מסמכים בתצהיר – זה נעשה רק בגילוי מסמכים בתביעה בסדר דין רגיל.

בתצהיר השני (תצהיר עדות ראשית):

• בתצהיר השני ישנה טעות מכיוון שהתובעת אומרת: "...נכון לפי מיטב ידעתי ואמונתי..." – לגבי תצהיר בסדר דין מהיר אי אפשר לשער השערות אלא רק מה שהתובע או הנתבע יודע בוודאות (רק ידיעה אישית) ואי אפשר להצהיר על אמונה.

 

כתב הגנה (בסדר דין מהיר):

• מקובל אך לא חובה לכתוב כותרת – כתב הגנה בסדר דין מהיר. ניתן לכתוב רק כתב הגנה ולא חובה להוסיף בסדר דין מהיר.

• הכחשה חייבת להיות מלאה ומפורשת – ולכן במקרה שלנו ס' 4 לא מנוסח כמו שצריך מכיוון שכתוב "תיחשב כמוכחשת..." לדעת המרצה אם אתה רוצה להכחיש תכחיש. למעט הטעות הזאת הוא מושלם.

 

תצהירים שמצורפים לכתב ההגנה:

בתצהיר הראשון:

• ישנה טעות אין צורך לעשות תצהיר לגבי צירוף המסמכים הרלבנטיים – אלא רק לצרף את המסמכים ואין צורך לעשות צירוף מסמכים בתצהיר – זה נעשה רק בגילוי מסמכים בתביעה בסדר דין רגיל.

בתצהיר השני (תצהיר עדות ראשית):

• טעות בס' הראשון מבחינת העברית – היא רשמה : "אני התובעת" . היא הייתה צריכה לרשום: "הנני מנהלת התובעת ועושה תצהירי בשם התובעת".

• בתצהיר השני ישנה טעות מכיוון שהתובעת אומרת: "...נכון לפי מיטב ידעתי ואמונתי..." – לגבי תצהיר בסדר דין מהיר אי אפשר לשער השערות אלא רק מה שהתובע או הנתבע יודע בוודאות, כלומר מידיעה אישית. ואי אפשר להצהיר על אמונה.

 

הסכם שרות

• הכותרת היא: "הסכם שרות"

• לאחר מכן – בין לבין.

• ואז בא המבוא: "הואיל..." "והואיל".

• "לפיכך הותנה, הוצהר והוסכם בין הצדדים כדלקמן:"

• "המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד מימנו...."

• תקופת ההסכם – צריך לציין את התקופות ולדבר על אופציה אם רוצים.

• התחייבות הספק – במקרה שלנו העבירו את כל הדברים הטכניים לנספח זה דבר מקובל וטוב.

• סעיף נזיקין – אם מדברים על נושא לא גדול אז לא חייב לעשות ביטוח, אבל עדיין צריך לציין מי נושא בעלות הנזק.

• יחסי הצדדים – מבהירים את הנושא של יחסי הצדדים. אם האם ביחסי עובד מעביד וכו'.

• תמורה – צריך להתייחס למיסוי, קובע מה זה כולל ומה לא, מדגיש כי התמורה היא מלאה סופית וכוללת ללא יוצא מן הכלל, מתי זה ישולם, איך זה ישולם וכו'.

• ס' 9 – ישנם הסכמים שלא מעניין אותך מי יעמוד מולך ובכזה מקרה ס' כדוגמת ס' 9 לא יופיע מכיוון שסעיף 9 קובע כי: "הספק מתחייב לא להסב לאחר את זכיותיו או חובותיו ...".

• לגבי קיזוז – קיים בדין ולא חייב בהסכם.

• לגבי שיפוי – לא קיים בדין ואם זה חשוב לך חשוב מאוד שזה יופיע בהסכם.

• ס' 11 בוררות – גורם שלישי שיכריע בין הצדדים, חשוב שיופיע סעיף כזה בהסכמיים מסחריים. היתרון הוא הכרעה מהירה וכו'.

• ס' 12 – כתובות הצדדים.

• לאחר מכן חתימות של הצדדים.

• ואז צריך להחתים ערב, בכדי להבטיח את החוזה. במקרה שלנו מנהל הספק ערב אישית לביצוע. מאוד חשוב שיהיה אדם מולך ולא תאגיד מכיוון שתאגיד יכול להעלם או להשתנות.

 

 

 

תביעה לפינוי מושכר

• בית משפט שלום – זה בית משפט שלום מכיוון שזה פינוי מושכר.

• תביעה לפינוי מושכר לא יכולה להכיל סעדים נוספים בשל אותה עילה. מותר לתבוע אך ורק פינוי מושכר.

• עם זאת, התובע יהיה רשאי לתבוע סעדים נוספים בשל אותה עילה בהליך נפרד, מבלי צורך לבקש פיצול סעדים.

• תביעה לפינוי מושכר זאת תביעה מיוחדת ולכן הדגישו בכותרת שהתביעה היא "בהתאם להוראות פרק ט"ז4" מכיוון שישנם עוד שתי דרכים נוספות לתבוע פינוי מושכר.

• התביעה מנוסחת כמו תביעה רגילה (במקרה שלנו יש טעות מכיוון שאי אפשר לכתוב טענות עובדתיות חלופיות ולכן יש טעות בניסוח למרות שהרבה עורכי דין טועים בזה). צריך לזכור שניתן לטעון טענות עובדתיות חלופיות רק במקרה שהטוען טוען שעובדות לא ידועות לו.

• זיהוי מלא של המושכר – הן מבחינת כתובת והן מבחינת גוש חלקה. הזיהוי חשוב מכיוון שאם נרצה ללכת להוצל"פ אז יהיה יותר קל. עוד צריך לזכור שצריך לצרף גם נוסח טאבו.

• מצוין שמדובר בשכירות בלתי מוגנת – מכיוון שההליך של פינוי מושכר לפי פרק טז4 חל רק על דיירים לא מוגנים. וגם פה חייבים לצרף הסכם שכירות.

• צריך לזכור שכל הסכם לגבי מקרקעין חייב להיות בכתב.

• צריך לספר את הסיפור ולהראות שלחת גם מכתב לפני זה ולא ישר פנית לבית המשפט.

• המרצה מעיר על ציון המילה "פולש" לדעתו היה יותר נכון "מחזיק שלא כדין".

• צריך לזכור שהתובע חייב לפרט את הטיעונים ולצרף תצהיר עדות ראשית בנוסף לכל מה שמצרפים לתביעה בסדר דין מהיר.

• "לבית המשפט הנכבד הסמכות העניינית והמקומית.." – חשוב להסביר את הסמכות העניינית והמקומית, ובתביעה לפינוי מושכר היא תמיד בשלום מכיוון שזה עניין של חזקה. כלומר, התביעה היא אך ורק במקרקעין מכיוון שזה פינוי מושכר.

• "אשר על כן...מתבקש בית משפט הנכבד ..." - פה מבקשים מבית המשפט לצוות על פינוי המושכר וכו'.

• בסוף חתימה.

   

קריאת רשות:

תביעה לפינוי מושכר –

ע"פ סעיף 215ז', תביעה לפינוי המושכר לא תכיל סעדים נוספים למעט פינוי המושכר. כלומר, אם יש בנוסף לתביעה לפינוי המושכר יש תביעה בגין חובות בדמי שכירות, נזקים וכד' על התובע לתבוע אותם בהליך נפרד. כלומר, יש כאן בניגוד לדין הכללי אפשרות לפיצול סעדים.

תביעה לפינוי יכולה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר. אולם, הדרך החדשה הזאת יעדיפו לתבוע בדרך הזאת שהנה מיוחדת לפינוי מושכר.

הרקע לתיקון זה הוא שבמדינת ישראל אשר בה המון אנשים שגרים בדירות שכורות היו עושים הסכמי שכירות אשר בתומם היה דיי משתלם לשוכרים לא לפנות את הדירה. זאת, משום שעד שהמשכיר היה תובע ובשל התמשכות ההליכים השוכרים היו מכפילים ומשלשים תקופות שכירות כאשר בעלי הנכסים עומדים בבעיה קשה.

החידוש הוא יצירת סדר דין מהיר בנושא של מושכרים לפיה יתבררו הדברים בצורה מהירה.

כבר לכתב התביעה מצרפים את כל המסמכים כולל תצהירי העדים (שאפילו בסדר הדין המהיר לא צריך לצרף). כך גם צריך לצרף לכתב ההגנה את כל המסמכים.

בסדר דין שכזה אין קדם משפט – זהו ההליך היחידי במשפט שקובעים אותו לדיון בתובענה ללא קדם משפט. תוך 30 יום יש לקבוע מועד לדיון בתובענה מאז שהוגש כתב ההגנה.

הוראות 214ב – עד 241טז יחולו גם כאן. כלומר, כל ההוראות של סדר דין מהיר יחולו גם במקרה זה.

תזכורת - בסדר דין מהיר ניתן להגיש תביעה שכנגד אך היא מוגבלת –

1. התביעה שכנגד היא גם בסדר דין מהיר (עד 50,000 ש"ח) או שהיא באותו נושא כמו התביעה הראשית.
2. לא ניתן להוסיף בעלי דין.

(יש לזכור כי אין כאן פגיעה בזכות היות שהנתבע עדיין יכול להגיש תביעה, רק שלא בצורה של תביעה שכנגד).

לעומת זאת, בתביעה לפינוי מושכר לא ניתן להגיש תביעה שכנגד כלל וכן לא ניתן להגיש הודעת צד ג'.

בכתב התביעה מצוין כי התביעה לשאר הסעדים תעשה בתובענה נפרדת. מדוע הדבר מצוין אף בכתב התביעה? הסיבה היא בעיקרה פסיכולוגית.

עד כאן.

 

 

המרצת פתיחה

• המרצת פתיחה מוגשת בדרך שמוגשת בקשה בכתב, הבקשה צריכה להיות מוכרת במילים "המרצת פתיחה".

• ויצורף אילה תצהיר לאימות העובדות

• בניגוד לגבי כל כתבי הטענות (תובע ונתבע), רק בהמרצת פתיחה זה ינוסח למבקש והמשיבים.

• מכיוון שאין סכום אז זאת סמכות שיורית ולכן זה בבית המשפט המחוזי.

• המרצת הפתיחה שלנו עוסקת במתן פס"ד הצהרתי, כמו רוב המרצות הפתיחה. כלומר, אם זה סעד הצהרתי אז מקובל לבקש זאת בדרך של המרצת פתיחה.

• "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן פס"ד הצהרתי .

• "אלו נימוקי התובענה (זה נקרא תובענה):

  • פה המבקש מנמק את בקשתו ומספר את העובדות כולל אסמכתאות. ומצרף תצהיר לאימות העובדות.

• מה שמיוחד בהמרצת פתיחה זה שהיא נפתחת עם תצהירים בלבד , ללא כתבי טענות. ולכן היא מתאימה לעניינים לא מורכבים מבחינה עובדתית.

• הגשת תשובה להמרצת פתיחה הינה זכות (רשות) ולא חובה, היה והינך מעוניין להגיש תשובה אזי נתנו לך מועדים: תוך 45 יום מיום המצאת המרצת הפתיחה או 14 יום לפני מועד הדיון בהמרצת הפתיחה. להבדיל מהליך רגיל שבו יש חובה להגיש כתב הגנה ואם הנתבע לא עשה כן יינתן נגדו פס"ד.

הדיון בהמרצת פתיחה

ה"פ מוגשת כדרך שבה מגישים בקשה בכתב. חייבים לצרף אליה תצהיר על מנת לאמת את העובדות המפורטות בבקשה. המבקש מגיש את ההמרצה לבימ"ש ונפתח תיק בימ"ש. עותק מהמרצת הפתיחה יימסר לכל משיב ומשיב. התובע נקרא מבקש והנתבע הוא משיב.

משיב בה"פ אינו חייב להגיש תשובה מטעמו אך הוא רשאי. הגשת תשובה לה"פ היא רשות בלבד (זוהי זכות ולא חובה). עם הגשת ה"פ, בימ"ש קובע מועד לדיון וממציא אותו לצדדים. בשונה מתביעה רגילה, שבה לרוב לא קובעים מועד לדיון עם ההגשה כי רוצים לראות אם הנתבע הגיש כתב הגנה. בה"פ זה בלתי אפשרי, כי אין הגנה ולכן לא ניתן לקבל פס"ד בהיעדר וחובה לקבוע לדיון את התיק. לרוב משיב יהיה מעוניין להגיש תשובה, שאחרת בימ"ש יכנס לדיון עם חוסר איזון. לכן רצוי להגיש תשובה.

 

משיב שמעוניין להגיש תשובה לה"פ יגיש אותה לבימ"ש בליווי תצהיר וימציא אותה למבקש באחד מהמועדים הבאים, לפי המוקדם מביניהם (כלומר, בתשובה הוא צריך לפרט את טיעוניו, בצירוף אסמכתאות בלווי תצהיר):

1. תוך 45 ימים ממועד המצאת ה"פ לידיו – המועד ארוך יותר כי לכתב התשובה צריך לצרף את כל הדברים, לא תהיה לו הזדמנות אחרת.

2. כאשר קובעים מועד קרוב לדיון – 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון בה"פ. זאת כדי לאפשר למבקש לעיין ולהתכונן לדיון.

    

   המבקש בה"פ אינו רשאי להגיש תגובה או תשובה לתשובת המשיב. מה שיש לו לטעון יטען בדיון בע"פ. תצהיר שלא הוגש במועד, דהיינו עם הגשת הבקשה או התשובה, לא יוגש מאוחר יותר אלא ברשות ביהמ"ש (איך דנים ? המשיב חוקר את המבקש על התצהיר שתומך את המרצת הפתיחה, המבקש חוקר את המגיש על התשובה אם הוא הגיש וכו') .

   כשבימ"ש דן בה"פ, הוא רשאי להורות על הבאת ראיות נוספות בתמיכה לה"פ ככל שיראה צורך בכך, לרבות השמעת עדים, לפי שיקול דעתו (של בית המשפט). ככלל בתי המשפט לא אוהבים הבאה של עדים רבים כי זה יסרבל את ההליך. לעיתים, למרות שמדובר בסעד הצהרתי, זה עניין מסובך – יש עדים רבים וראיות רבות. הפתרון הוא להעביר את ה"פ לפסים של תביעה רגילה. בימ"ש יכול בכל שלב של הדיון אם הוא רואה שזה לא הוגן וראוי לנהל את התיק בדרך של ה"פ, למחוק את ה"פ ולשלוח את הצדדים להגיש תביעה רגילה או שיכול לדון בתיק כאילו מדובר בתביעה בדרך הרגילה.

   כלומר, בפרקטיקה או שמוחקים את המרצת הפתיחה והמבקש מגיש כתב תביעה או שמורים לצדדים להגיש כתבי טענות. לא משנה באיזה דרך בוחרים זה מגיע לאותה תוצאה.

    

   בקשה לביטול המרצת פתיחה

• בית המשפט רשאי בכל שלב של הדיון להעביר את המרצת הפתיחה לפסים של תובענה רגילה. זה דומה למחיקת כותרת בסדר דין מהיר, רק ששם זו חובה. אבל בעניין של המרצת פתיחה לבית המשפט יש שיקול דעת האם להעביר את המרצת הפתיחה לתביעה רגילה.

• לבית המשפט יש כמה אפשרויות:

  1. לבטל את המרצת הפתיחה ולפתוח הליך אחר בדרך של תביעה רגילה.

  2. לחילופין דיון בתובענה כאילו הייתה זו תביעה רגילה, ולשם כך רשאי בית המשפט להורות על הגשת כתבי טענות.

• אולם בית המשפט העליון פס"ד בובליל נ' אינדיג – קבע כי למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן נדרש משיב בהמרצת פתיחה להגיש את בקשת הביטול יחד עם תשובה להמרצת הפתיחה. על מנת שבית המשפט יוכל לברר את היקף המחלוקת ולהכריע בטענתו (טענת המשיב) שההליך אינו מתאים לדיון בגדר המרצת פתיחה.

 

שותפות

בשותפות אין תקנות או תקנון ולכן כשמדובר בשותפות גם אם היא רשומה וגם אם היא לא, חייבים לעשות הסכם שותפות.

שותפות לא רשומה נקראת גם "איחוד עוסקים".

 

הסכם יסוד שותפות לא רשומה

מה שחשוב להבין הוא שלא מדובר בהתאגדות שהיא מעין חברה, ואם לא יהיה הסכם כזה אז זה יכול לעשות בעיות בעתיד מכיוון שאין תקנון או תקנות.

• הכותרת "הסכם יסוד שותפות לא רשומה".

ההסכם נחתם בין השותפים שרוצים לנהל שותפות וזה לא משנה אם מדובר בשותפות רשומה או לא, יכולים להיות שני צדדים או יותר.

• ההואיליים מדברים על זה שהצדדים רוצים להקים משרד משותף. כלומר, המטרה המשותפת להקמת השותפות.ובנוסף הם רוצים לקבוע את זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות במסגרת השותפות הלא רשומה.

• "לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן"

• 1. מבוא – המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

• 2. השותפות – הצדדים מסכימים לנהל שותפות.

• 3.תקופת השותפות – ניתן לקבוע זמן מוגבל או לא מוגבל.

• 4. שם השותפות – צריכים לקבוע שם.

• 5. מקום השותפות – מציינים מקום שבו ינוהל המשרד.

• 6. תכולת המשרד – בדומה לשאר הסעיפים מדברים על דברים טכניים, זאת מכיוון שכבר הזכרנו שאין שום תקנון ולכן צריך לקבוע הכל.

• 7. מוניטין – כל צד שרכש את המוניטין שלו יהיה שייך לכולם יחד ובלבד שהיא לא התפרקה.

• 8. חלוקת רווחים – קובעים באופן ברור ומדויק מהו שיעור הרווחים שיקבל כל אחד מהשותפים.

• 9. משיכות השותפים – המשיכות יעשו בהתאם למה שהצדדים קבעו.

• 10. הון השותפות – השותפים מתחייבים להשקיע את הסכומים שידרשו לצרכי השותפות.

• 11.זכויות חתימה – מחליטים אם צריך את חתימת כולם או חלק מהם.

• 12. חשבון הבנק – מוסכם כי הם יפתחו חשבון בנק.

• 13.הוצאות – ההוצאות יהיו מחשבון הבנק וכו'.

• 14.ספרי חשבונות ומאזן – מחליטים מתי יעשה מאזן, ושהשותפות תעשה ניהול חשבונות כדת וכדין וכל שותף יוכל לעיין מתי שהוא רוצה (צריך לזכור ששותפות אינה חייבת לעשות מאזן אלא רק חברות, אבל מקובל הוא ששותפות עושה מאזנים).

• 15.חבות השותפים – סעיף כזה לדעת המתרגל כהנא יכול להוות הפרת הסכם בעילה חוזית ולכן חשוב להזכיר אותו. הסעיף מתייחס להעברת מידע בדרך ישרה, נאמנה וכו'

• 16. החלטות ו/או מעשים הדרושים הסכמה פה אחד של השותפים – פה נקבע את כל הדברים שחשוב לשותפים שיקבעו בהחלטה פה אחד.ישנם 5 החלטות שמקובל להכניס:

  • קבלת שותף נוסף

  • העברה, משכון, שיעבוד של זכויות וכו' של צד או שיתוף צד ג' בחלק של צד לשותפות.

  • שימוש כספי או אשראי למטרה שאיננה במהלך העסקים הרגיל של השותפות.

  • ויתור או התפשרות על כל חוב המגיע לשותפות.

  • קבלת עבודה או פיטורים של כל עובד של השותפות (למעט התנהגות שאינה מזכה אותו בפיצויי פיטורין).

     

• 17. פרישת שותף – פה קובעים מנגנון לפרישה, יש כאלה שמגבילים בזמן את יכולת הפרישה. לדוג' בחוזה שלנו קבעו תקופת מינימום שבה אף שותף לא יפרוש אלא בהסכמת שאר השותפים – דוגמא זאת מקובלת מאוד בתחום.

  • פה קובעים הודעת מוקדמת לדרישת הפרישה לאחר תום התקופה.

  • קובעים זכות סירוב ראשונה לרכישת זכות השותפים.

  • במידה ויש מחלוקת לגבי שוווי השותפות אז פונים לבורר או שהוא יקבל במשך כמה שנים מחצית הרווחים המגיעים לו.

• 18. פטירת שותף – פה קובעים מנגנון במקרה של פטירה של אחד השותפים.

• 19. פשיטת רגל של שותף – שותף שפשט את הרגל כאילו הוא שותף שפרש מהשותפות.

• 20. פירוק שותפות – הצדדים צריכים לשתף פעולה על מנת לחלק את השותפות באופן יעיל והוגן. בנוסף נקבע סדר עדיפות על מנת לפרק את השותפות:

  • קובעים זמן מרגע ההודעה על הפירוק.

  • לערוך חשבון של כלל הנכסים, הזכויות והחובות.

  • לשלם את כל החובות, ולהשתחרר מההתחייבויות.

  • אם תישאר יתרה היא תחולק בין השותפים לפי חלקם בשותפות.

     

• 21. המפרקים – השותפים יהיו המפרקים של השותפות.

• 22. בוררות – מקובל לקבוע סעיף בוררות כמו בכל חוזה מסחרי. כלומר, מנגנון איך הסכסוכים יפתרו.

• 23. הודעות – תוך כמה זמן אנחנו נראה הודעה שהגיעה לייעדה, כתובות הצדדים וכו.

• "ולראיה באו הצדדים על החתום במקום ובמועד הנקובים לעיל"

 

 

הסכם לצירוף שותף חדש: ברגע שבא שותף חדש הוא לא כפוף להסכם שנחתם בין הצדדים. ולכן צריך להכפיף את השותף החדש להסכם.

• במבוא – מדברים על זה שרוצים לצרף שותף חדש וכו'.

• 2. הצטרפות שותף חדש – פה מצרפים את השותף החדש עד לשארית התקופה שעד לתום תקופת השותפות.

• 3. הון – השותף הביא הון פרטי שיושקע בשותפות.

• 4. חלקם של השותפים – מרגע שנכנס שותף חדש , משתנה השיעור של כל אחד מהשותפים בשותפות ולכן נקבע חלק חדש של כל אחד מהשותפות. לרבות, ברווחים, בהפסדים, במוניטין וכו'.

• 5. תחולת ההסכם הקודם – פה קובעים שכל התנאים מההסכם הקודם ולא שונה בהסכם זה יחולו בשינויים המחויבים על השותף החדש וגם על השותפים האחרים. ולכן ההסכם הקודם מצורף להסכם זה.

• 6. הודעות – פה קובעים תנאים לגבי משלוח הודעות וגם כתובות של הצדדים.

• "ולראיה באו הצדדים על החתום במקום ובמועד הנקובים לעיל"

 

עד לפה עשיתי הקלטה לבוחן מספר 3

 

עד לפה לומדים לבוחן השלישי, הנושאים הם:

1. יפויי כוח כללי ובלתי חוזר.
2. הודעת צ'ק והודעות חילול וכו'.
3. הודעה לצד שלישי, כתב הגנה מטעם צד ג' וטען ביניים.
4. כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בקשה למחיקת כותרת, ובקשה להארכת מועד לבקשת רשות להתגונן, בקשה למתן רשות להגן והבעיה.
5. כתב תביעה בסדר דין מהיר על נספחיו, כתב הגנה בסדר דין מהיר והסכם שירות.
6. תביעה לפינוי מושכר, המרצת פתיחה ובקשה לביטול המרצת פתיחה.
7. הסכם יסוד שותפות והסכם לצירוף שותף חדש.

 

 

הסכם לאחזקת מניות בנאמנות

אנשים עושים הסכם לאחזקת מניות בנאמנות מכיוון שהם לא רוצים שידעו שיש להם נכסים מסוימים. לדוג' בעל לא רוצה שאשתו תדע שיש לו מניות בחברה מכיוון שהם לא בקשר טוב. דוגמא נוספת היא אנשים שגרים בחו"ל ואין להם אפשרות לבוא לכל אסיפה, ובמקרה כזה הם ממנים עורך דין או רואה חשבון שיהיה נאמן ויטפל בכנס. ובכזה מקרה יש הסכם שמדבר על נאמנות.

הסכם כזה אפשר לעשות בשתי דרכים:

1. הסכם רגיל .

2. בעל הנכס פונה לצד השני והצד השני מסכים, וזה נחשב חוזה כי יש הצעה וקיבול.

 

לגבי ניסוח ההסכם:

• חשוב לציין ולהבהיר שזה נכס שבנאמנות – מכיוון שאם קורה משהו אז צריך להיות ברור שזה לא נכס מתוך נכסיו של הנאמן.

• ישנם 7 תנאים מקובלים להסכם נאמנות:

  1. הוא נאמן בלבד ואין הוא אחראי לדברים עצמם.

  2. אינו נושא באחריות בגין אחזקת המניות בנאמנות – לדוג' נגרם איזה נזק אז הנאמן לא יהיה אחראי על הנזק.

  3. כל דבר שהנאמן יעשה בתום לב, הוא לא יהיה אחראי עליהם.

  4. הנאמן לא יהיה אחראי על כל דבר שהוא יעשה על פי שיקול דעת .

  5. במקרה שלנו הנאמן הוא כלפי שני אנשים ולכן במקרה של מחלוקת בניהם הוא לא צריך לנקוב צד עד שתהיה הכרעה בניהם.

  6. הנאמן יכול לצאת/ לפרוש מהנאמנות תוך הודעה מוקדמת שנקבעה. פה קובעים במקרה כזה לאן המניות עוברות במקרה כזה.

  7. ברגע סיום התפקיד אז הנאמן כבר לא מחויב ופוקעות כל ההתחיבויות שלו.

• מסדירים בהסכם את שכר הטרחה ואת ההוצאות שהוא מוציא בעקבות הנאמנות. זאת מכיוון שהוא נחזה כבעלים ולעתים יחייבו את הנאמן ולא הוא צריך שיפוי.

• מגדירים את שיקול הדעת באופן רחב. כדי שלא יבאו אליו בטענות.

• בדומה לייפוי כוח בלתי חוזר, הסכם נאמנות צריך להיות בלתי הדיר מכיוון שאנשים מסתמכים על הסכם הנאמנות, אז כדי למנוע טענה מסוג זה, כל הודעה לשינוי תהיה בכתב ע"י בעלי הנכס.

• כל הודעה תהיה בכתב ופה מציינים לתוך כמה זמן היא תיחשב כאילו היא הגיעה ליעדה. לדוג' דואר רשום או מסירה ביד וכו'.

• למטה חותמים כל בעלי הנכס והנאמן.

 

 

הסכם הלוואה

ממש כמה נקודות חשובות לגבי הסכם הלוואה:

• בחוברת יש לנו הסכם פרטי, הסכם הלוואה.

• הסכמים פרטיים חשוב לפשט אותם.

• בתור עורך דין אתה צריך לקחת דף נייר ולציין את כל הדברים שחשובים להיות:

• כותרת – "הסכם הלוואה".

• בין לבין – פה כותבים את הצדדים.

• במבוא כותבים את הה ואיילים ואת סכום ההלוואה.

• סעיף מתן ההלוואה והמועדים - מהו סכום ההלוואה, מועד מתן הלוואה בצד של מלווה.

• סעיף מועד פירעון ההלוואה - פה צריך לציין את מועדי הפירעון.

• סעיף ריבית פיגורים - חשוב לציין מה קורה אם לא עומדים בזמן, ובמקרה כזה צריך לקבוע הוראה לגבי פיגורים. בד"כ זאת הוראה של המקסימום המותר על פי חוק.

• סעיף הביטחונות - תפקיד של עורך הדין הוא גם לדאוג לביטחונות. ולכן הוא צריך להכניס הוראות לגבי ביטחונות. הלקוחות באים לעורך הדין בשביל ביטחונות.

• סעיף הפרת הסכם - הוראות לגבי הפרת הסכם חשוב מאוד לקבוע גם בהסכם פרטי, ומה שמקובל לקבוע הוא פיצוי מוסכם, ולהגדיר איזה סעיפים מזכים בפיצויים מוסכמים, ובהקשר הזה חשוב להגדיר תקופה שבה אתה לא נחשב כמפר (מעין ארכת חסד).

• ובנוסף אין בפיצוי מוסכם כדי לפגוע בזכויות נוספות שמותרות לי על פי דין (כגון: חוק החוזים תרופות).

• סעיף חתימה על מסמכים – צריכה להיות הוראה שמחייבת חתימה על מסמכים וטופס שיידרש באותו עניין.

• סעיף המחאת זכויות – אם לא חשוב לך מי הצדדים להסכם אל תכניס סעיף כזה ואז אתה יכול להמחות את החיובים. אבל אם אכפת לך אז אתה חייב להכניס סעיף כזה. לדוג' לא ניתן להעביר או להמחות לא זכויות ולא חובות עפ"י ההסכם.

• סעיף שונות – בשונות אפשר לדחות את מה שאתה רוצה. לדעת המרצה חשוב מאוד בשונות, שכל ארכה או ויתור אינו מונע ממני סעד אחר.

• סעיף הודעות – פה מציינים איך מתבצע משלוח הודעות ואת כתובות הצדדים.

• "ולראיה באו הצדדים על החתום במועד ובמקום האמורים לעיל".

 

 

 

הסכם לקבלת שירותיים משפטיים מעורך דין

 

בכיתה ראינו הסכם של עורך דין מול עירייה בנוגע לגביית חובות של העירייה.

דגשים:

1. דבר ראשון שחשוב לציין הוא על מה ההסכם.

2. דבר שני הוא שעורך הדין ערוך לסדר גודל כזה של עבודה.

3. מפרטים את נוהל ביצוע העבודה עצמה, איך הנתונים יעברו, ואיך יתבצעו ההליכים וכו'.

4. דוחות – גופים צריכים דוחות ומפרטים את הנוהל.

5. העברת כספים כל תקופה מסוימת, הצדדים מסכימים על תקופה.

6. צריך לדבר על שכר הטרחה וההוצאות של עורך הדין – מקובל שהעו"ד מוציא קבלות והגוף מחזיר לו את ההוצאות. במקרה של הוצאות גדולות מקובל לדרוש אישור מראש. קובעים מנגנון מדויק לגבי שכר טרחה.

7. מקובל לציין האם אתה יכול להגיע לגבי פשרות וויתורים ומי הגורם שצריך לאשר זאת.

8. מדגישים שכל מי שקשור לעורך הדין אינו קשור לעירייה, אלא מדובר בקבלן מול עירייה.

9. קובעים מנגנון מתי ההסכם יופסק.

10. קובעים הוראה לגבי ביטול החוזה ובמקרה של ביטול מעבירם את התיק לעורך דין אחר. כלומר, מקובל לקטוע את היחסים ולהעביר את המסמכים לעורך דין אחר.

11. היום קיימת זכות עיכבון ועורך הדין יכול לעכב כספים– ולכן מקובל להתנות על זכות העיכבון שמגיעה לעורך הדין במידה ויש לו מחלוקת כספית.

12. אם החוזה יתבטל אז העירייה לא חייבת לשלם על התיקים שלא טופלו, אבל יש בעיה כי צריכים לטפל בתיקים האלו ולכן מסדרים את שכר הטרחה בין עורכי הדין שמעבירים בניהם את התיקים.

13. מקובל לקבוע שעורך הדין יבטח את עצמו באחריות מקצועית, כדי שלא יתבע את העירייה.

14. בנוסף דורשים מעורך הדין לעשות ביטוח גם לעובדים שלו.

15. קובעים הוראה שבה כל צד שמפר יפצה את הצד השני.

16. פה החילו את חוק החוזים תרופות. מכיוון שקבענו פיצוי של צד שמפר וכדי שלא תעלה טענה שיש כבר פיצוי, אז כותבים שבנוסף לפיצוי חל חוק החוזים תרופות.

17. הוצאות של ביול – היום כבר לא קיים מס בולים ולכן זה לא רלבנטי.

18. כותבות הצדדים.

19. הודעות

20. "ולראיה באו הצדדים על החתום במקום ובמועד כאמור לעיל".

21. בסוף יש חתימה של שני הצדדים.

22. וחשוב נורא לזכור שמכיוון שמדובר בהסכם של עירייה אז היועץ המשפטי של העירייה חייב לאשר את ההסכם ורק לאחר מכן הצדיים יכולים לחתום עליו.

    ולכן אם עורך דין עושה הסכם עם גוף מסוים, הוא צריך לבדוק אם מקובל או חובה שצריך לאשר את ההסכם.

     

     

    הודעת ערעור

קריאת רשות:

 

ערעור –

ערעור הוא אינה זכות מוקנית, אלא צריך שהמחוקק ייתן את הזכות.

 

זכות הערעור הנה זכות מהותית וקיומה טעון הענקה מפורשת בחוק. באותם מקומות שבו המחוקק לא קבע זכות ערעור, היא אינה קיימת.

 

בבית משפט ישנם שני סוגי ערעורים –

1. ערעור על פסק דין
2. ערעור על החלטה אחרת.

 

פסק דין זוהי הכרעה המסיימת באופן סופי את הדיון בנוגע לסעד שהתבקש בכתב התביעה.

לעומת החלטה אחרת שהמאפיין אותה הוא שבית המשפט טרם סיים את מלאכתו. מדובר רק בהחלטת ביניים.

 

על כן, השלב הראשון על מנת לבחון את נושא הערעור הוא סיווג ההחלטה האם מדובר בפסק דין או שמדובר בהחלטה אחרת.

 

כמו כן יש לבדוק - מהי הערכאה שנתנה את ההחלטה – שלום, מחוזי או עליון ומי נתן את ההחלטה, האם שופט או רשם.

 

ערעורים על בית משפט השלום –

אם מדובר בפסק דין, הערעור עליו יעשה בזכות. אם מדובר בערעור שני ומעלה, ייעשה ברשות.

אם מדובר בהחלטה אחרת, הערעור עליה יהיה בדרך כלל ברשות.

 

ערעור על פס"ד של שופט/רשם שלום -

ערעור זה ניתן להגיש בזכות בפני בית המשפט המחוזי.

 

מס' השופטים –

אם מדובר בפס"ד שנתן שופט שלום בתביעה של עד 300,000 ₪ יהא הערעור בפני שופט יחיד.

אם מדובר בתביעה כספית שמעל 300,000 ש"ח, או תביעה שאינה כספית, הערעור בבית המשפט המחוזי יהא בפני שלושה שופטים.

 

מועד הגשת הערעור - ערעור על פס"ד של בית המשפט השלום יעשה בתוך 45 יום.

 

ערעור על פסק דין שנתן רשם בית משפט השלום, זהה לערעור על פסק דין של שופט.

 

ערעור על החלטת אחרת של שופט בבית משפט השלום –

הערעור יהיה ברשות בלבד. כלומר, אין זכות ערעור קנויה. רק אם ניתנה רשות אז יוגש ערעור ויהיה דיון לגופו של עניין.

 

מותב - המחליט בנוגע לזכות לערער הנו שופט של בית המשפט המחוזי. סמכות זאת נתונה לדן יחיד.

 

מועד הגשה –

המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה שעליה מערערים.

לאחר שניתנה הרשות לערער, המועד להגשת הערעור עמנו הוא 30 יום מהיום שבו ניתנה הרשות לערער.

 

ערעור על החלטת אחרת של רשם בבית משפט השלום -

ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט השלום, מוגשת לבית המשפט השלום. כלומר, הערעור ישמע בפני שופט שלום ולא מחוזי. ערעור זה הנו בזכות.

 

מותב - בערעור ישב שופט שלום כדן יחיד.

 

מועד ההגשה – תוך 20 יום מאז החלטת הרשם.

ערעור על פסק דין בערעור על החלטת רשם בית משפט השלום -

על פסק דין של בית משפט השלום בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט השלום ניתן לערער לבית המשפט המחוזי. ערעור זה יהיה ברשות משום שזהו ערעור שני.

 

כאשר מדובר בערכאה שהיא עצמה ערכאה ערעורית ולא דיונית, (וכאן בית המשפט השלום הנה ערכאה ערעורית) היא עצמה יכולה לתת רשות ערעור.

 

את רשות ערעור יכול לתת בית המשפט השלום שדן בערעור, או בית המשפט המחוזי.

אם בפסק הדין של השלום בערעור על החלטה אחרת של הרשם שופט השלום נתן רשות ערעור, אזי יש רשות ערעור. אם לא נתן רשות ערעור, רואים אותו כמי שסרב, ואז יהיה צורך לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי.

 

המותב – בערעור ידון הרכב של שלושה שופטים.

 

מועד ההגשה - אם תינתן רשות ערעור, מרגע שניתנה הרשות להגישו יש לעשות זאת תוך 30 יום.

 

ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שיושב כערכאה ראשונה -

מדובר בתביעה שמעל 5 מיליון ש"ח.

 

פסק דין של בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות בפני בית המשפט העליון.

 

המותב – שלושה שופטים לפחות.

 

מועד ההגשה – תוך 45 יום.

 

ערעור על החלטה אחרת של שופט בית המשפט המחוזי -

על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ניתן לערער ברשות, בפני בית המשפט העליון.

מי שנותן את הרשות הוא אך ורק שופט בית המשפט העליון, משום שבית המשפט המחוזי ישב בו כערכאה דיונית ולא ערעורית.

 

המותב – שופט אחד.

 

מועד ההגשה – 30 יום לצרך הגשת בקשת הערעור. אם ניתנה רשות, אז תוך 30 יום נוספים ממתן הרשות להגשת הערעור עצמו. אם לא ניתנה רשות ערעור, אזי לא יוכל להיות מוגש ערעור בתיק.

 

ערעור על פסק דין של רשם בית המשפט המחוזי -

פסק דין של רשם בית המשפט המחוזי יהיה ניתן לערעור בזכות לבית המשפט העליון.

 

המותב – שלושה שופטים לפחות.

 

מועד ההגשה – תוך 45 יום.

 

ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי -

החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי יהיה ניתן לערעור בזכות לבית המשפט המחוזי.

 

מותב – דן יחיד, שופט מחוזי אחד.

 

מועד הגשה – תוך 20 יום.

 

*כל הערעורים על רשמים הם בזכות

*ערעור על רשם הוא בפני בית המשפט שבו הוא מכהן

 

ערעורים על פסקי דין של המחוזי –

יכולות להיות שלוש אפשרויות -

1. ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דין של בית המשפט השלום
2. ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על החלטה אחרת של בית המשפט השלום
3. ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט המחוזי

 

האופציה של ערעור על פסק דין של רשם בית המשפט השלום, ואולם פסק דין של רשם שלום הוא כמו פסק דין של שופט שלום ולכן האופציה "נבלעת".

 

הערעור הוא תמיד ברשות משום שהמחוזי עצמו כבר היווה ערכאה ערעורית.

 

נותני הרשות הנם שופט של בית המשפט העליון או שופט בית המשפט המחוזי עצמו, משום שהוא ערכאה ערעורית. אם בית המשפט המחוזי לא קבע דבר בפסק הדין שלו בערעור לגבי מתן רשות ערעור, רואים אותי כמי שסרב לתת רשות ערעור ולכן יהיה צריך לבקש את רשות הערעור מבית המשפט העליון.

מועד ההגשה – תוך 30 יום. אם ניתנה רשות, אזי הערעור עצמו יוגש תוך 30 ימים מאז מתן הרשות.

 

המותב –

• אם בית המשפט המחוזי דן בערעור בהרכב של 3 שופטים, גם בית המשפט העליון ידון בערעור בשלושה שופטים לפחות.
• אם בית המשפט המחוזי דן בערעור בהרכב של דן יחיד, בית המשפט העליון מוסמך לדון בעליון בדן יחיד אף הוא.
• אם מדובר בערעור של פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על החלטה אחרת של הרשם המחוזי, בית המשפט העליון ידון בשלושה שופטים.

 

ערעור על בית המשפט העליון -

לא ניתן לערער על פסק דין של בית המשפט העליון.

 

פסק דין של רשם בית המשפט העליון ניתן לערעור בזכות. לכאורה, היה לדון בערעור זה בערכאה שמעל העליון, ואולם זו לא קיימת. לכן קבע המחוקק שניתן לערער בזכות בפני בית המשפט העליון.

 

המותב – דן יחיד.

 

מועד ההגשה – תוך 45 יום.

 

ערעור על החלטה אחרת של שופט בית המשפט העליון –

אין ערעור. כפי שלא ניתן לערער על פסק דין של שופט או שופטים בבית המשפט העליון, לא ניתן לערער על החלטה אחרת של שופט או שופטים בבית המשפט העליון.

 

ערעור על החלטה אחרת של רשם בית המשפט העליון-

הערעור הוא בזכות, בפני בית המשפט העליון.

 

מועד ההגשה – תוך 20 יום.

 

המותב – דן יחיד בלבד.

 

אופן הגשת ערעור על החלטה אחרת –

בקשת רשות ערעור מוגשת לבית המשפט של הערעור בתור בקשה. ואולם, לא מצרפים לה תצהיר.

 

בקשת רשות הערעור כוללת –

1. פירוט של נימוקי הבקשה.
2. ציון האסמכתאות הרלבנטיות.

 

יש לזכור כי במידה ותדחה הבקשה, ניתן עדיין יהיה להגיש בקשה לערער על פסק הדין.

 

בתחילה הגשת הבקשה לא מובאת לערכאת הערעור. ראשית היא הולכת לרשם של ערכאת הערעור. הרשם של ערכאת הערעור מחליט על הערובה שמבקש רשות הערעור יפקיד.

כיום הערובה המקובלת בבתי המשפט היא עירבון כספי בגובה שבהתאם להחלטת הרשם. ערובה זאת נועדה להבטיח את הוצאות המשיב. במידה ולא מופקדת הערובה, בקשת הערעור נדחית.

 

במידה והערובה הופקדה, הערעור מובא בפני ערכאת הערעור. ערכאת הערעור יכולה לפעול באחת מהדרכים הבאות –

1. החלטה שבקשת רשות הערעור אינה מצריכה תשובה. בכזה מקרה, הבקשה תדחה מיידית.
2. החלטה שהבקשה מצריכה תשובה.

א.    קביעת דיון בע"פ שם ישמעו טענות הצדדים בע"פ.

ב.     התשובה של המשיב תינתן בכתב. על תשובה זו להיות מוגשת בתוך 15 יום, אלא אם נקבע מועד אחר. לאחר קבלת התשובה הכתובה יכול להסתפק בכך ואף לקבוע דיון לשמיעת טענות בע"פ.

 

בסוף הליך זה, מחליט בית המשפט –

1. על דחיית הבקשה.
2. קבלת הבקשה ולתת רשות ערעור.
3. החלטה להעביר את הבקשה לרשות ערעור בפני הרכב רחב יותר של שופטים. נעשית בפרקטיקה רק בבית המשפט העליון.

 

הערה 1–

בית משפט של ערעור, יכול לדון בבקשת רשות ערעור כאילו כבר ניתנה רשות לערער ולדון בערעור לגופו.

החלטה שכזאת ניתן לקבל בהסכמת הצדדים, או ללא הסכמה ובתנאי שניתנה להם הזדמנות להביע את התנגדותם ובית המשפט הגיע למסקנה שלא יפגעו הזכויות הדיוניות שלהם.

 

הערה 2 -

הרבה פעמים מוגשת בקשת ערעור בטעות, בעוד שלמערער יש זכות ערעור. בכזה מקרה רשאי בית המשפט לדון בבקשה כאילו זה כבר ערעור, לאחר שנתן לצד השני להביע התנגדות לכך.

ניתן להפוך בקשת רשות ערעור לערעור, ואולם לא ניתן להפוך ערעור, לבקשת רשות ערעור.

 

הערה 3-

על החלטה שמרשה לערער לא ניתן לערער.

 

הערה 4 -

רשות ערעור על פסק דין בגלגול שני או שלישי יינתן רק כאשר קיימת שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, חשיבות משפטית או חשיבות ציבורית מיוחדת.

 

 

 

כתב ערעור –

ערעור בזכות, מכיל את הפרטים הבאים –

1. שם הערכאה אליה מוגש הערעור
2. פרטי המערער – שם, מס' זיהוי ומען להמצאת כתבי בית דין.
3. פרטי המשיב – כנ"ל.

 

כותרת – כתב ערעור.

 

חובה לציין פרטי ההחלטה/פסה"ד נשוא הערעור. כלומר, ציון שם הערכאה הקודמת, מס' התיק, תאריך ההחלטה, מועד המצאתה למערער.

 

חוב לכתוב – מוגש בזה.... (ראה דוגמא).

 

יש לציין –

1. נימוקי הערעור – חייבים לנמק בצורה תמציתית תוך חלוקה לסעיפים נפרדים. ואולם, ישנו פטור מחובת נימוק אצל מערער שקיבל רשות ערעור שכן אלו צוינו בבקשה לרשות ערעור.
2. טענות המערער – טענות הערעור. לדוגמא, טענות בסעיף 20,21 בדוגמא, כאשר ההתייחסות להחלטתה של הערכאה הקודמת יהיה מכובד ("שגה", "טעה" וכו').

 

הערעור בנוי מטענה ונימוק לגבי השגיאה.

 

בדוגמא, האירוע מבוסס על שלושה דברים –

1. ביטול פסה"ד כי העיזבון לא נכח בדיון
2. ניתנה נגד צד אשר לא נתבע בכתב התביעה.
3. בית המשפט עומד בניגוד לחוק הירושה – טענה משפטית.

 

לכתב הערעור יש לצרף את פסה"ד של הערכאה הקודמת.

 

כתב הערעור מוגש לבית המשפט של הערעור. במידה ומדובר בדן יחיד, יש לתת עותק יחיד. במידה ומדובר בהרכב יש לתת 3 העתקים + עותקים ע"פ מספר המשיבים.

 

כל מי שהיה בעל דין בתביעה בבית המשפט הקודם ואינו מערער, חובה לצרפו כמשיב בערעור גם אם אין מערערים נגדו.

 

במידה והערעור אינו עונה על ההוראות המוזכרות לעיל, לא יתקבל בבית המשפט. על כן, חובה להגיש ערעור שעומד בהנחיות להגשתו.

 

לאחר הגשת הערעור –

כאשר מדובר בערכאת ערעור בזכות, המשיב לא מגיש כלום (היות שמחזיק פסק דין לטובתו).

 

כיום, קיים נוהל לעשות הליך הנקרא קדם ערעור שמטרתו להוביל את הצדדים לפשרה. בהליך זה לא מגישים כלום, בתיק יש פסק דין וכתב ערעור. השופט המנהל את הערעור יכול להתרשם מפסק הדין של הערכאה הקודמת וכתב הערעור, אם מסתיים בקדם הערעור יינתן פסק דין. אם לא, יעבירו אותו לדיון.

 

על הצדדים להגיש –

1. עיקרי טיעון.
2. תיק מוצגים.

 

בפרקטיקה, על פי תקנות סד"א, ישנו מועד להגשת תיק מוצגים שהוא שונה מהמועד להגשת עיקרי טיעון. אולם, על מנת להקל על הצדדים, אימצו נוהג שלפיו תיק המוצגים יוגש באותו המועד בו יוגשו עיקרי הטיעון על ידי הצדדים.

 

עיקרי טיעון –

לקראת הדיון בערעור כל אחד מהצדדים מגיש מסמך שבמסגרתו מבהיר את עמדותיו וטענותיו לקראת הדיון. על עיקרי הטיעון להכיל שני דברים –

1. טענות של כל צד בנקודות ובקצרה.
2. אסמכתאות שבדעתך להסתמך עליהן לגבי כל טענה בנפרד.

 

בנוי בצורה של טיעון + אסמכתא, טיעון + אסמכתא... כאשר ככל שהוא נכתב בצורה קצרה יותר ניתן לומר שהשיג את מטרתו (בית המשפט מגביל בעמודים).

 

מועדים –

על המערער להגיש את עיקרי הטיעון עד 14 יום לפני הדיון.

המשיב יגיש את עיקרי הטיעון שלו עד 7 ימים לפני מועד הדיון.

 

בדיון, כל צד רשאי לטעון רק על סמך עיקרי הטיעון שהגיש. אם רוצה להוסיף טענה נוספת, עליו לקבל את רשות בית המשפט לכך, וזאת ניתנת רק במקרים חריגים ביותר.

 

אם כמערער או כשמשיב לא הוגשו עיקרי טיעון, דינו כמי שלא התייצב לדיון. כלומר –

אם המערער לא הגיש, יימחק הערעור. (סוף פסוק)

אם המשיב לא הגיש, בית המשפט יכול לתת פסק דין כנגדו.

 

תיק מוצגים -

חובה להגיש במסגרת תיק המוצגים כל מוצג שהמערער רוצה להסתמך עליו בערעור. כמו כן, חובה לסמנם באותו מס' סידורי שניתן להם בערכאה הקודמת. (כלומר, חייבת להיות חפיפה).

 

המערער מגיש ראשון את תיק המוצגים מטעמו הכולל את כל המסמכים עליהם מסתמך בערעור.

 

המשיב צריך לבדוק אם המסמכים שעליהם רוצה להסתמך כבר מצויים בתיק המערער. אם רוצה להשתמש באותו מוצג אינו צריך להגישו שוב, אלא יגיש תיק מוצגים רק אם קיימים מסמכים שעליהם רוצה להסתמך בדיון ואינם מצויים בתיק המערער.

המשיב מסמן מסמכיו באותה צורה שבה סומנו בערכאה הקודמת, וגם הוא, מה שלא קיים לא יוכל להסתמך עליו.

 

הרעיון הוא שבפני ערכאת הערעור יהיה המסמך רק פעם אחת.

 

את תיק המוצגים מגישים יחד עם עיקרי הטיעון.

 

הדיון בערעור נעשה על ידי טיעון בעל פה ולאחר מכן מתן פסק דין.

 

עד כאן.

 

 

הודעת ערעור:

אפשר להכתיר את הכתב במילים: הודעת ערעור או כתב ערעור.

הודעת ערעור אומרת על מה אני מערער (בעוד שעיקרי הטיעון אני מפרט את הטענות שלי).

 

כתב ערעור חייב להכיל:

1. פרטי המערער.

2. פרטי המשיב.

3. מען להמצאה בתחום המדינה.

4. חייב לכלול גם את שם הערכאה הקודמת.

5. פרטי ההחלטה/פס"ד שעליה מערערים.

6. אם ההחלטה או פס"ד ניתנו שלא בפני המערער – חובה לציין את תאריך ההמצאה.

7. חייבים לצרף העתק של ההחלטה או פס"ד שעליה מערערים.

 

*. המשיבים הם כל מי שהיה בעל דין בערכאה הקודמת והוא אינו מערער – הוא יצויין מבחינת הניסוח כמשיב, כאשר יש שני סוגים:

1. משיב פורמאלי – במידה ואתה לא מבקש כלום נגדו, שום סעד כנגדו (הוא מקבל עותק למרות שאין כלום נגדו).

2. משיב – שאתה פונה מבקש ממנו סעד.

 

*. לפני נימוקי הערעור מקובל לעשות מבוא/ הקדמה – כדי להסביר על מה מדובר לערכאת הערעור.

 

*. חייבים לצרף את נימוקי הערעור:

אין בעיה לרשום: "שגה בית המשפט" או "טעה בית המשפט", אך לא תוקפים את השופט אישית.

ואז מנמקים למה אתה מבקש ערעור/ על מה אתה מערער.

 

איך לנסח "הודעת ערעור"?

• שם בית המשפט ומספר התיק למעלה.

• המערערת נ' המשיבים.

• הכותרת – "הודעת ערעור".

• מבוא

• נימוקי הערעור

• "אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור..."

• בסוף מציינים את חתימת עורך הדין + מספר רישיון זאת מכיוון שתמיד מהליך ראשון צריך לכתוב מספר רישיון עורך דין.

הודעת ערעור אמורה להיות לא ארוכה, אלא רק להגיד על מה אתה מערער.

 

מה המשיב עושה?

המשיב לא עושה כלום מכיוון שיש לו הגנה והיא פס"ד שניתן בערכאה התחתונה.

 

תיק מוצגים:

בערעור אתה מסתמך על דברים שהוגשו בערכאה הקודמת, אבל התיק לא נמצא אצל ערכאת הערעור.

 

אם המערער רוצה להסתמך על מוצגים שהוצגו בערכאה הקודמת, הוא חייב להגיש העתקים מהם בתיק מיוחד שנקרא: "תיק מצגים".

לתיק עושים תוכן עניינים, מסמנים אותם כמו שסימנו בערכאה קודמת כדי שלא תהיה טעות.

משיב שרוצה להסתמך על מוצגים שלא נכללו בתיק המערער, אז הוא יכול להגיש בתיק מוצגים משלו. החשיבות היא שבשעת הדיון בערעור בעל דין לא יהיה רשאי להסתמך על מוצג שלא נכלל בתיקי המוצגים של בעלי הדין, אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו בלבד.

 

עיקרי הטיעון (מטעם המערערת):

הדבר הכי חשוב הוא עיקרי הערעור.

ברגע שנקבע מועד ערעור, המערער צריך להגיש לבית המשפט את "עיקרי הטיעון" ולהמציא עותק למשיבים עד 14 ימים לפחות לפני מועד הדיון בערעור.

המשיב חייב להגיש (צריך להגיש) את עיקרי הטיעון שלו ולהמציא עותק לבעלי הדין האחרים עד 7 ימים לפחות לפני מועד הדיון בערעור (בעוד שבהודעת ערעור הוא לא חייב להמציא תשובה, זאת מכיוון שיש לו פס"ד שמגן עליו).

 

*. בעיקרי הטיעון אתה אומר על מה אתה מערער.

 

*. עיקרי הטיעון יכללו בצורה תמציתית את טענותיו של כל צד בנקודות שהוא רשאי (מבקש) לטעון בהם וגם את האסמכתאות המשפטיות (חקיקה, ספרות וכו') שבדעתו להסתמך עליהם.

אם האסמכתא היא פס"ד שלא פורסם בפרסום רשמי אז חייבים לצרף עותק.

 

*. כשמגיעים לדיון בערעור כל צד רשאי לטעון אך ורק על סמך עיקרי הטיעון. כלומר, אתה מוגבל למה שכתבת בעיקרי הדיון. ואם צד רוצה להוסיף טענה או אסמכתא הוא יכול לעשות זאת רק ברשות בית המשפט.

 

 

 

 

סיכומים

 

בתקנות סד"א אין אף תקנה שעוסקת בסיכומים, איך הם צריכים להיראות, מה הם צריכים להכיל. למעט תקנות שאומרות שבעל דין רשאי להגיש סיכומים בסוף ההליך.

ולכן בסיכומים עורך הדין יכול לרשום כל מה שהוא רוצה ובלבד שהדבר נוגע להליך עצמו ובאיזו דרך שהוא רוצה.

למעשה בעת כתיבת הסיכומים תקפידו של עורך הדין בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. פה הוא מראה שליטה במשפט, בחקיקה וכו'.

למעשה מטרתו של עורך הדין היא לשכנע את השופט שהגרסא של הלקוח שלו היא הגרסא הנכונה ולכן הוא צריך לפסוק לטובתו.

 

הסיכומים על אף שהם החלק הכי חשוב בהליך אין שום התייחסות בתקנות לסיכומים.

 

כמו שאמרתי, מטרתו של עורך הדין היא לשכנע את השופט שהגרסא של הלקוח שלו היא הגרסא הנכונה ולכן הוא צריך לפסוק לטובתו.

 

מהי התיאוריה/ תוכן הסיכומים?

אני צריך להציג לבית המשפט את התיאוריה של הלקוח שלי, התיאוריה הזאת צריכה לעמוד ב 3 קריטריונים:

1. הגיוניות – מלשון היגיון. כלומר, התיאוריה שלי תהיה מבוססת על אותן עובדות שהובאו בפני בית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות. ואותה תיאוריה צריכה להיות הגיונית. אותן עובדות צריכות להוביל את בית המשפט למסקנות ההגיוניות מבחינתי.

2. אמינות – בית המשפט צריך לתת אמון בתיאוריה שלי, לא מספיק שהיא הגיונית.

3. מספיקות משפטית – צריך להלביש עליה את אותו הבגד המשפטי שאני רוצה להלביש עליה. כלומר אותו נימוק משפטי צריך להתאים לתיאוריה.

 

אחרי שאנחנו מראים לבית המשפט מהי התיאוריה, כלומר מהי גרסת הלקוח שלנו, אנחנו צריכים לקבוע מהו הרעיון (המוטו) שאני רוצה להעביר לבית המשפט לאורך הסיכומים שלי כל הזמן.

 

מבחינת הבנייה של הסיכומים המתרגל מציע לזרוק את הרעיון על ההתחלה ולאחר מכן לספר את הסיפור.

 

בניגוד ליתר כתבי הבי דין בסיכומים אנחנו גם נשזור פסקי דין, חקיקה רלבנטית, לצרף ספרות משפטית רלבנטית, להפנות אותו למאמרים וכו'. כאן זה המקום לעשות זאת אין לנו מקום אחר לעשות זאת.

 

דבר חשוב שעורך הדין רשאי לעשות בסיכומים שלו, הוא להסיק מסקנות, זאת בכדי להביא את השופט למסקנה שאני חפץ בה.

 

כאן גם המקום היחיד לעורך הדין להסביר לבית המשפט את הרלבנטיות של הראיות הנסיבתיות שהוצגו במהלך ההליך.

כאן ניתן גם להסביר את מהלך החקירה שכנגד, וגם להציג דברים שלא שאלתי בחקירה הנגדית, ולהתייחס להתנהגות של עד ולהציג כל דבר שהיה במהלך המשפט שיש לו משמעות שתעזור לחיזוק הטענה שלי.

 

כאם גם המקום לציין בפני בית המשפט מדוע העד של הצד השני הוא לא אמין ומדוע העדים שלי הם אמינים וענו על השאלות באופן שתואם את הגרסא.

 

בסיכומים ניתן גם להתעלם מעדויות מסוימות. לדוג' עד מסוים לא שירת את המסקנה שאני רוצה כמו שצריך.

 

מהי הצורה של הסיכומים?

ישנם 2 אפשרויות:

1. לסדר את הסיכום בצורה כרונולוגית כפי שאירעו האירועים נשוא התביעה. כאשר נסדר את הסיכומים בצורה כרונולוגית אנחנו נתחיל בפרק העובדות. כלומר, אנחנו נפרט את העובדות כמו שהם קרו בציר הזמן, כאשר בכל נקודה ניתן לצרף את אותן עדויות ואותה פסיקה רלבנטית או ספרות וכו', לאותה נקודת זמן.

2. סדר עפ"י מתן העדויות (כמו שנרשם בפרוטוקול).

*. ניתן לבחור גם בדרך ביניים.

 

עד עכשיו דיברנו על הפן המהותי ועל הפן הצורני של הסיכומים.

 

לדעת המרצה אפשר להגיע לאותה תוצאה של הסיכומים גם ב 5 עמודים ובנוסף אם הסיכומים יהיו ארוכים מידיי אז השופט ישתעמם עוד לפני שהוא מגיע ללב העניין.

 

תובע במשפט אזרחי יצליח במשפט אם גרסתו עדיפה על גרסת הנתבע ולכן על התובע להביא את כל הראיות שתומכות בסדר שהוא מבקש.

מצד שני, על הנתבע להראות כי התובע לא הרים את נטל הראיה ולא הצליח להוכיח את כל היסודות. ולכן על הנתבע להראות את כל זה בסיכומים כי אין לו מקום אחר לעשות זאת.

 

חשוב להדגיש כי השמטה של פרט או טענה בסיכומים יכולה להיות אסון, מכיוון שאי אפשר לטעון את אותו פרט או טענה חסרה לעולם.

 

כאשר בעל דין מגיש את סיכומיו רשאי הצד שכנגד להגיש גם הוא את סיכומיו. בסיכומים של הצד שכנגד חשוב מאוד להתייחס לכל אותם טענות שציין בעל הדין הראשון בסיכומיו שלו. כמובן שאני לא צריך לסדר את הסיכומים שלי באותו צורה או סדר, אני לא תלוי בו. אלא אני צריך להשיב על כל טענה וטענה שעלה בסיכום של הצד שכנגד.

גם המקום שלי כמי שמסכם שני, להתייחס לכל הטענות של בעל הדין הראשון ולהוסיף עליהם. בית המשפט רשאי להתיר לבעל הדין הראשון סיכומי תשובה לסיכומי בעל הדין שכנגד.

 

כל מה שאמרנו תקף גם בסיכומים בע"פ, אך כיום בפרקטיקה סיכום בע"פ הוא די נדיר (דבר כזה קורה בד"כ בבקשות ביניים, תביעות סדר דין מהיר או מקוצר).

 

סיכומי תשובה – בסיכומי תשובה בעל הדין מוגבל רק לטענות שהעלה אותן בעל הדין שכנגד. כלומר, אם התובע שכח משהו אז הוא לא יכול להעלות אותו עכשיו. לדוג' אם הוא שכח פס"ד או ספרות וכו' הוא לא יכול להעלות את זה. הוא מוגבל בסיכומי התשובה רק למה שהעלה הנתבע בסיכומיו.

 

ניתן לצטט פרוטוקולים בסיכומים, כמובן שלא מציינים את כל הפרוטוקול, אלא רק שורה. בהקשר הזה חובה להפקיד על:

1. כללי ציטוט אחיד.

2. להעתיק רק את מה שכתוב - רק את מה שכתוב ולא לרשום שם משוה אחר. לדוג' אסור להוסיף מילה או לחבר שני משפטיים שיש ביניהם רווח.

 

כאשר אנחנו עורכים את הסיכומים בצורה שלך הבאת העדויות בפני בית המשפט (הדרך השנייה שצוינה למעלה) לא מספיק שאנחנו נתייחס רק לכל עד ועד. אלא חובה עלינו להראות איך כל עד ועד מחזק את הגרסא שלי. כלומר, אני חייב דרך העדויות לחזק את הגרסא של הלקוח שלי, הן את הגרסא העובדתית והן את המשפטית.

 

מה שחשוב לזכור הוא שסיכומים הם החלק הכי חשוב בכל ההליך ואיך שיראו הסיכומים, זה בסופו של דבר מה שישפיע על השופט בהכרעת הדין.

 

עד כאן מה שלמדנו כל השנה.

 

הבחינה היא 50 שאלות נכון לא נכון.

 

הבחינה היא 70% והבחנים הם 30%.

 

 

מסכם: עו"ד ניר והב, ניר והב משרד עורכי דין ראש העין